החיזוק היומי # 3

מתי הפעם האחרונה שאכלת?

תן לי לשער, שזה היה בערך בגיל שנה!…

מאז, אתה עסוק כל הזמן ב’לאכול’, ואתה פשוט לא אוכל!!…

***

שים לב! מבלי להיכנס כלל לנושא של ‘איזה’ אוכל לאכול, או ‘כמה’ אוכל לאכול, ולכל הנושא של ‘אכילה בריאה’ ו’תאוות אכילה’ – קודם כל חשוב לוודא שאתה ‘אוכל’, ובינתיים אתה פשוט לא עושה את זה.

פשוט מאד. אתה ממלא את הצלחת מכל טוב הארץ, ומתיישב לאכול. ואז, אתה מכניס חתיכה אחת לפה, ומתחיל ללעוס במרץ כדי לרוקן את הפה ולהכניס עוד חתיכה, וכך במשך כל הזמן שאתה יושב מול הצלחת – אתה פשוט מחכה כל הזמן שהפה יתפנה – כדי להכניס לתוכו עוד אוכל, כשהעיניים שלך וכל כולך מרוכזים בכף שבידך ובצלחת שלפניך, בציפיה דרוכה מתי כבר תוכל לדחוף עוד מעט פנימה לתוך הפה.

אז מתי אתה ‘אוכל’? הרי מי שאוכל הוא הפה, שהוא עובד קשה ‘לקבל’ את הסחורה, ללעוס אותה עם השיניים, ‘לטעום’ אותה עם החיך, ‘להטעים’ אותה עם הרוק, ולבסוף ‘להעביר’ אותה פנימה למחלקת העיבוד. וכל המערכת הזאת – בכלל לא מעניינת אותך, כי אתה רק מחכה מתי ‘המסוע’ יתפנה ותוכל לדחוף עוד סחורה פנימה. אז אני שואל שוב: אתה ‘אוכל’ או רק עסוק ב’להאכיל’ את עצמך?!

האם ניסית פעם להכניס כף של אוכל [טעים כמובן] לתוך הפה – להניח את הכף בחזרה בצלחת – לעצום את העיניים – ולתת את כל כולך אל הפעולה הנפלאה שאתה עושה כעת, ולטעמו הערב של האוכל הנמצא כעת ממש בתוך פיך ומתחכך בחכך?… הוא אשר אמרתי, ייתכן שהפעם האחרונה שעשית את זה היה בגיל שנה, בעת יניקת חלב האם.

***

וכאן נמצא החידוש.

שברגע שתתחיל ‘לאכול’, כן, ‘לאכול’ ממש ובאמת – לא תצטרך להתעסק יותר עם השאלות של ‘כמה’ אוכל ו’איזה’ אוכל, וגם תוכל כמעט לדלג על הנושא של ‘תאוות אכילה’.

כי ברגע שתתחבר אל פעולת האכילה, תתחיל פתאום להבין איזה דבר נפלא קורה כאן. ומכאן, יש לשער, שאם אתה אדם קצת חכם – תגיע מהר מאד למחשבה: מה פתאום צריך לאכול, ומפני מה יש כל כך הרבה סוגים של מאכלים, וכאלו טעמים מתוקים וערבים.

וכשתעשה אחד ועוד אחד, תגיע מהר מאד למסקנא שהשם יתברך רוצה שתאכל, כדי להזריק לך חיים חדשים כל יום מחדש, והוא רוצה שתרגיש איך שהוא נמצא בתוך האוכל, ולכן הוא עשה כזה מגוון של טעמים ומראות וריחות, שכולם מרמזים על כל מיני אותיות וספירות וכוחות של קדושה, שאמנם אין לנו השגה בהם, אבל אנחנו הרי ‘טועמים’ אותם.

ולא צריך להוסיף, שמאותו רגע האכילה תהפוך אצלך מחוויה מטורפת של רעבתנות והלעטה, לחוויה רוחנית מענגת של קרבת אלוקים מתוקה.

אז כל מה שמבדיל בין אכילה נעימה לבין אכילה מאכזבת, ובעצם בין ‘תאות אכילה’ לבין ‘קדושת האכילה’, הוא: האם אתה חושב על החתיכה שבתוך הפה, או על החתיכה שבצלחת או בכף!…

הבינה זאת.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה