החיזוק היומי # 8

מתי הפעם האחרונה שצעקת?

לא ‘צעקה על מישהו’ [שזה קרה כנראה לפני כמה רגעים, או שאתה טיפוס רגוע וביישן וזה לא קורה בכלל], אלא ‘צעקה לשם צעקה’!

***

מהבוקר ועד הבוקר – אתה מלא באכזבות, תסכולים, עגמת נפש וחלישות הדעת. לפעמים על דברים של מה-בכך; האוטובוס אחר, נתקעת בפקק, הילד [או כמה] החליט להתפנק וכדומה. ולפעמים על דברים יותר רציניים; הפסד כספי, בשורה לא טובה, התמודדות עם אנשים וכדומה.

ומה אתה עושה? פותח תכנית חסכון. לוקח את כל המרירות הזאת ומאכסן אותה בפנים. וכך אתה צובר עוד אכזבה, עוד תסכול, עוד צער. ולא יום אחד – אלא עוד יום ועוד יום, עד שזה כבר עומד להתפוצץ.

וזה בדרך כלל גם מתפוצץ בסוף – על מישהו, או על עצמך. אתה פשוט נשבר, מאבד מצב רוח, נכנס ל’מוחין דקטנות’, ועושה ברוגז עם העולם.

מה הפתרון? אחד מהשתיים: או ללכת לפסיכולוג, ולשלם הרבה כסף על זה שהוא יעזור לך ‘להוציא’ את זה, או פתרון הרבה יותר פשוט – קל, נגיש, זול, והעיקר: אמיתי!

***

צעקה!!!

כן, זו ההמצאה הגאונית.

תקח את המחסן הזה – ופשוט ‘תצעק’ אותו החוצה, בצעקה ארוכה, עמוקה, מתמשכת – עד שתרגיש שמיצית את כל האוויר שבריאותיך. כשסיימת – תחזור על זה שוב!… ואם זה לא מספיק – אז שוב ושוב, עד שהמחסן יתרוקן.

מה תרוויח? שתי דברים: האחת, המורגשת והמידית – תחושת הקלה. כל העומס הרגשי שהצטבר בפנים נפלט החוצה, וכעת אתה נקי, רגוע ומיושב. השניה והעיקרית – הפנית את הדברים למקום הנכון; במקום לדחוף אותם פנימה ולדחוק אותם למטה, הוצאת אותם החוצה וזרקת אותם למעלה. ואתה יודע מי נמצא למעלה…

בזה פתרת את הבעיה בעצמה. כי מי שעשה לך את כל התסכולים הללו – הוא היושב במרומים, בשביל שתפנה אליו מבט. ואם לא מבט – לפחות צעקה. ברגע שצעקת – הוא אומר: ‘מצוין, זה מה שרציתי’. וזהו, כעת הכל יסתדר.

עשרות שנים של גלות מצרים. גלות נוראה ואיומה שאין הדעת יכולה לשאת. ואפילו לא צעקה אחת!… ‘מחסן’ שלם של צער וייסורים, והכל תקוע בפנים. ברגע שהייתה ‘צעקה’ – מיד החלה הגאולה. הקב”ה קורא למשה, מצוה אותו לגאול אותם, והגלגל מתחיל להתגלגל.

***

ושתי ‘טיפים’ לסיום:

א. אפילו אם הצעקה לא מכוונת בפירוש לשם תפילה, אלא רק הבעת כאב ומועקה – גם היא עולה למעלה ופועלת את פעולתה [אור החיים].

ב. הצעקה לא חייבת להיות בקול. היא יכולה להיות בדממה מוחלטת, פשוט לעצום עיניים, ולצעוק בדממה אבל בכל הכח לתוך המח [שיחות הר”ן].

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה