מקום שמור

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 57

מצאת כבר מקום?

לא רק בבית כנסת, באוטובוס [ללג בעומר], ובמטוס [לאומן] – אלא בחיים שלך.

***

הקנין העשרים-וששה מקנייני התורה – הוא ‘המכיר את מקומו’.

בכל בית כנסת, ובכל אירוע – יש את ‘המזרח’, את ‘המערב’ ואת האמצע. יש אנשים שמכירים את המקום שלהם; אתה רואה אותם נכנסים, ובטבעיות גמורה מחפשים את המזרח, או ‘תופסים מקום’ במערב, בספסל האחורי. הם לא נבוכים ולא מתבלבלים, מכירים את מקומם.

מספרים על גבאי שניגש ליהודי, ושאל אותו: ‘כהן’? ‘לוי’? והוא משיב לו: ‘אני שישי’… אותו אדם מכיר היטב את מקומו. הוא יודע שיש כהנים, יש לויים, ויש ‘שישי’. הוא לא גונב מקום שלא שלו, ולא מצהיר על עצמו בשקר שהוא ‘כהן’ או ‘לוי’, אבל באותה מדה עומד על מה ש’כן שלו’, ודורש את ה’שישי’…

רוב האנשים, אינם פונים לא למזרח ולא למערב – אלא נכנסים לבית מדרש או לאולם שמחות, ומתחילים לחפש מקום. הם סורקים את האפשרויות השונות, שוקלים שיקולים שונים לכאן או לכאן, ואיכשהו בוחרים מקום כלשהו, ומתיישבים בו בתנועה מסופקת, ולפעמים אף משריינים לידם או בסביבתם עוד כמה אפשרויות, ליתר ביטחון. אלו אנשים שאינם ‘מכירים’ את מקומם.

הגרוע ביותר, הם אנשים שמתיישבים על מקום שלא שלהם. אם מישהו מתיישב ‘בטעות’ במערב, זה לא כל כך נורא. אבל פעמים הוא מתיישב ‘בטעות’ במזרח, ואז זה הופך להיות ממש לא נעים, לו ולסביבתו…

***

אבל לא רק במקום פיזי, אלא גם במהלך חיים.

לכל אחד יש ‘מקום שמור’ בעולם. כל אחד והתפקיד המיוחד רק לו. אין יצור אחד בעולם, בטח לא בנאדם, ובוודאי לא יהודי – שנולד ‘בלי מקום’. העלו אותו בטעות והוא לא מופיע ברשימות… אין דבר כזה. הכל ממוספר, מסודר, ומדויק.

יש אנשים שמכירים את המקום שלהם. חלק מהם זיהו שיש להם כוחות של הענקה והשפעה, רוחנית או גשמית, והם העמידו את עצמם במקום המתאים. חלק מהם זיהו שהם יכולים לשמש את הציבור דווקא מהמקום ‘האחורי’, ולהיות המסדר, המנקה, השמש, או זה שאפשר תמיד לשבת לידו ולהרגיש כמו חבר. ואף הם העמידו את עצמם במקום המתאים.

אבל רוב האנשים – לא יודעים לזהות את המקום שלהם. מצד אחד רוצה להיות מהרשימה החשובה, ומצד שני קשה לו להתאמץ והוא מעדיף להיות יהודי פשוט. ובאמת, הוא לא מתאים ולא מיועד לא לזה ולא לזה, רק משהו אחר, חדש, ייחודי, שממוקם איפשהו באמצע. אבל הוא לא ‘מכיר’ בכך, או לא מצליח ‘לזהות’.

הגרוע ביותר, הם כמובן אנשים שמתיישבים על ‘מקום’ שלא שלהם. הם ‘בחרו’ לעצמם תפקיד ומהלך, שבכלל לא תואם אותם. וכולם סובלים – הסביבה כמובן, ועוד יותר הם בעצמם…

***

זוהי גלות. ההגדרה של הגלות בארבעה מילים היא “ישראל אינם על מקומם” (ליקוטי מוהר”ן ח”ב סז). כשמישהו מכיר את מקומו. טוב לו. הוא בריא, הוא מאושר. מחובר לעצמו, לתפקידו, למעשיו ולחייו. הוא חי את ‘החיים שלו’, והוא גאול. כשמישהו לא מכיר את מקומו – הוא חולה, הוא מיוסר, הוא תמיד חסר, תלוש, מתנדנד וחסר חיות. הוא חי ‘סביב’ החיים ולא אותם בעצמם. הוא גולה.

צריך הרבה להתפלל לה’, שנזכה ‘לחפש’ וגם ‘למצוא’ – את המקום המיוחד שלנו. הוא בוודאי קיים, צריך רק להכיר בו. ואז, מתחילים החיים האמיתיים.