רחמנא ליבא בעי

הרהורים – ערב פסח תש”פ

האם הדור שלנו – הוא רק מכני!

או שיש לו לב?

***

אני צובט את עצמי, גם כדי לבדוק אם זה נכון, וגם כדי להעניש את עצמי.

בתוך כל הבלגן, לא יודע אם שמתם לב, אבל יש כאן גילוי לא פחות ממהפכני. כבר שנים שמדברים על כך שהדור שלנו הוא טכנוקרט. הוא אמנם מהדר בכל מה שאפשר ‘בחיצוניות’ – תלמודי תורה, ישיבות וכוללים, לולב ואתרוג, מצה תפילין ומזוזה, אבל חסר לגמרי את ‘הפנימיות’ ואת הלב.

ואף אחד לא חלק על כך. הנחת היסוד הזו הייתה מוסכמת מקיר לקיר, והויכוח, אם היה, נסוב רק על: מה הסיבות לכך, והאם יש פתרון לכך, ואיזה. היה ברור שבתי הכנסיות והשטיבלאך למיניהם, שמלאים מזן אל זן, הוא משהו טכני נטו, ואולי גם חברתי וקהילתי, ותו לא.

חשבנו ש’מה לעשות’, זה הדור ורק משיח ישנה אותו. אנחנו דור עקבתא דמשיחא, ועל זה אין ויכוח, אז זה הפנים שיש לו. קבל אותו וזהו.

***

אז חשבנו.

מגיע פתאום הקורונה, על כל השמות שיש לו; ‘וירוס’, ‘נגיף’, ‘משבר’, ‘בהלת’, ‘מגפת’, וכל מה שתרצו או לא – וטופח על פנינו.

לקחו לנו את כל האפשרויות הטכניות והמכניות; סגרו את השטיבלאך, סגרו את בתי הכנסת, סגרו את המקוואות. אז הנה, כל הסיבות להרגיש פטורים, ולחגוג. אם בכלל לא מחוברים בפנימיות, ורק עושים את זה כי זה משהו קהילתי, או משהו טכני שהתרגלנו לעשות וזהו, אז הנה ההזדמנות לוותר וזהו.

ומה באמת קרה? לא יאומן. אף אחד לא מוותר. פותחים מקוואות בשעות הקטנות של הלילה, עושים מניינים מהמרפסות, מהחצרות, מהגגות והמקרפיפות. קוראים בתורה בתנאים בלתי אפשריים, ומעל הכל – עושים פסח כשר ומהודר, עם ביצים כמובן, כולל גם שריפת חמץ חשאית, ומוסיפים לסיום חיוך של מנצח.

***

זהו, טעינו בגדול.

הדור שלנו יש לו לב. לב ענק, חם ורותח. הוא בסך הכל היה מכוסה בהרבה טכני, שהצליח לשכנע אותנו שאין בפנים כלום. אבל באמת היה שם בפנים כל הזמן לב, רק שלא היה לו מתי להתגלות. וברגע שהייתה לו הזדמנות – הוא פרץ ובגדול.

איזה נס שזה קרה רגע ‘לפני’ שמשיח הגיע. עוד היינו עלולים לספר לנכדים שלנו, שהיה פעם דור שלא היה לו לב, וזה היה פשוט שקר. אז ה’ ריחם עלינו, ואמר: רגע לפני שאני מביא את המשיח, אראה לכם שטעיתם. מעולם לא היה כזה דור, ומעולם לא היה כזה יהודי – שאין לו לב. אין חיה כזו.

כמה מרגש להיכנס עם הגילוי הזה לפסח, ולדעת, שאכן אין כמו עם ישראל, שמסור בלב ובנפש לאביו שבשמים. והולך אחריו באש ובמים, ויהי מה. זה קרה ביציאת מצרים, וזה קורה גם היום – לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

וכימי צאתנו מארץ מצרים נזכה לראות נפלאות, כימים ההם בזמן הזה.