מאחורינו 👉👈 או מלפנינו 🤷‍♂️

זהו זה, חזרנו לשגרה.

האם זה אומר שהכל מאחורינו?

***

פחות מחצי שנה לקח כל הסיפור, וזהו. חודשיים-שלש פלוס, של גרף עולה בשיעור הנדבקים, ובמקביל מעגל סוגר וחונק של הנחיות, סגרים ועוצרים למיניהם. וכעת חודש פלוס של גרף מתייצב ויורד בשיעור הנדבקים, ובמקביל, שורה של הקלות שחרורים ו’חזרות לשגרה’.

הקורונה עדיין לא נעלמה, ויש מדינות שרק כעת או לאחרונה – היא הופיעה שם והתחילה לצבור תאוצה. אבל פחות או יותר, הסיפור מאחורינו, לפחות ‘הגל הראשון’ כמו שאומרים.

אז זהו זה. הייתה תקופה מעניינת ולא שגרתית בעליל; יש שיראו את זה מהצד הכואב של האבדות, יש שיראו את זה מהצד המרתק של האתגרים והשינויים, ויש שיראו את זה מהפן הפנימי של הרמזים והמסרים. אבל זהו זה, היה ונגמר. ויחזור לתלמודו.

***

אז קודם כל – מבחינה מציאותית, זה לא נכון.

הוירוס כאמור, עדיין לא נעלם, ועדיין בכל יום יש נדבקים חדשים ובכל מדינה. בנוסף, עדיין לא נמצא לזה לא חיסון ולא תרופה. למרבה הפלא כמובן, ולמרות ההבטחות הראוותניות והרהבתניות שמופיעות מידי יום-יומיים, כל פעם ממומחה אחר וממדינה אחרת, תכל’ס עדיין אין, וגם לא נראה שיהיה בעתיד, על כל פנים הקרוב.

אז ‘המאיים’ הגדול, ששיגע את העולם כולו והוריד אותם על הברכיים – עודנו כאן. וכל השינוי הוא רק המשחק במספרים ויישור העקומה… אבל פתרון עבורו אין, וכולם מדברים על גל שני ושלישי (רביעי, כנראה תלוי בבחירות רביעיות) ובינתיים רק מנסים להרוויח זמן. האם אכן יהיה או לא, כמה ואיך, רק ה’ יודע, אבל גם הוא היחיד שיכול למנוע את זה.

גם אם הוירוס היה נעלם, התוצאות שלו קיימים בשטח ועוד איך. השביתה העולמית השפיעה אנושות על הכלכלה ועל בריאות הנפש. הכלכלה נמצאת בקריסה טוטלית, שיקח שנים רבות אם בכלל להשתקם ממנה. וגם הבריאות הנפשית לקתה בענק, וחדרי הטיפול למיניהם מלאים עד אפס מקום, בחרדות, משברים, מצוקות ועוד, שלא נדע.

***

כל זה לא נכתב כדי לנבא שחורות, אלא כדי להשאיר את התקוה. וכאן הנקודה העיקרית:

העולם, שהרגיש כל כך נבוך, מנסה ומהר – לחזור לשגרה, ולהעביר את המסר המפייס ש’הסיפור מאחורינו’. מבחינתו, הייתה כאן תקרית לא נעימה וכדאי לסיים אותה ובהקדם. לא כן אצלנו. מבחינתנו, לא הייתה כאן תקרית לא נעימה אלא מהפך מבורך, ואנחנו בכלל לא רוצים לראות אותו מאחורינו, אלא מתקדם הלאה ומגיע לסיומו הטוב.

הרגע שבו העולם נעצר, ונאלץ להודות ש’למרות שהכל הוא יודע – הפעם הוא לא יודע’, זה הרגע שבו התחילה הספירה לאחור אל הגאולה. אין בזה הרי שום הגיון. העולם הגאון שהצליח ומצליח להתמודד עם כל אתגר אפשרי, כולל כל הוירוסים למיניהם הפיזיולוגיים והוירטואליים, ומספיק לו רבע שעה כדי לספק לו חיסון ותרופה כאחד, איככה אינו מצליח לפצח את החידה הזאת ומשום כיוון.

יש לזה הסבר אחד: ניצוץ של גאולה. ניצוץ אחד שנותן ברקס עוצמתי לכל התזזיתיות הזו ואומר לה: עד כאן. שיחקתם יפה, כל הכבוד. אבל זהו, המשחק הזה נגמר, והגיע הזמן להניח את האצבע ולומר: אני ה’! ואי לכך, החזרה לשגרה מבחינתנו היא אסון. כי זה שהברקס הזה השתחרר והמשחק חזר לקדמותו, אז מה ומתי יהיה הסוף.

אז זהו חברים, שלא. הקורונה עדיין כאן, וממילא גם הגאולה, ובגדול. ברור לכולם, ומכל הסיבות שבעולם (אלו שהוזכרו כאן ועוד רבות) שהעולם לא עומד לחזור למה שהיה, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים. אז יש כאן ואולי עוד יהיו, קצת משחקים ב’כאילו’ של חזרה לשגרה, הקמת ממשלה, בתי דינים ובתי משפט וכל מיני, אבל אלו הם פרכוסי הלטאה האחרונים. הגאולה כבר התחילה, והלוואי שכבר תסתיים.