Photo by יש אנשים שאוהבים שגרה, והרבה מאד שלא אוהבים.
מי מהם צודק, ותכל’ס איך מתמודדים עם השגרה ועם חוסר שגרה?
***
יש אנשים ויש אנשים.
יש אנשים שאפשר לכוון את השעון על פי התנהגותם. כל יום אותו דבר, אין שינויים ואין זעזועים. בשעה מסוימת הם נשכבים לישון, ובשעה מסוימת כבר תראה אותם ערים. יש להם תכנית קבועה ומסודרת שלעולם לא תזוז ולא תשתנה, אלא אם כן מישהו או משהו יאלץ אותם לעשות זאת, ואז, הם מרגישים ממש במצוקה.
ויש אנשים ממש להיפך. השגרה משעממת אותם, ומכניסה אותם לדיכאון. אין שני לילות ברציפות שהם הולכים לישון באותה שעה, ובוודאי לא קמים באותה שעה. וגם במשך היום, הם חייבים להכניס שינויים מרעננים מיום לחברו ומשעה לחברתה. והדבר שהם הכי אוהבים הוא שבירת השגרה; שבת וחגים, בין הזמנים וימי פגרה, או לפחות תשעה באב וקורונה…
***
מי מהם צודק? שניהם כן, ושניהם לא.
עובדה היא שהקב”ה ברא את העולם בצורה כזאת, שמצד אחד אין אפשרות לשגרה רצופה, ויהי מה. בכל כמה ימים ישנה שבת וגם ערב שבת. ובכל תקופה חג ומועד, או להבדיל תענית. וגם בתוך השגרה, ישנם המון אירועים שמשבשים את השגרה, שמחות, סתם טרדות, או חלילה ‘מסכת שמחות’… את רובם המוחלט, בלתי ניתן למנוע וכנראה שיש לכך מכוון.
ומצד שני, עובדה היא שרוב ימי השבוע, השנה והחיים – הם ימי שגרה. החיים אינם יכולים להתבסס בשום אופן על ריגושים ועל הפתעות, אלא אמורים להתבסס בהחלט על שגרה קבועה, אפורה ומשעממת. כל יום יש לילה ויום, אותם טלית ותפילין, ואותן שלש תפילות. סדר יום צפוף ותובע, וניהול בית תקין. על גבי השגרה, ורק על גביה, יכולים בהחלט ואף צריכים – ‘להתווסף’ רגעים של משהו אחר.
***
למה זה כך?
יש הסבר והוא דורש מאמר בפני עצמו, ועוד חזון. כרגע נתמקד לא ב’למה’ אלא ב’מה’. מה עושים עם זה. ובכך נחזור למה שפתחנו במאמר הקודם: מה תפקידו של חודש תמוז.
השנה ברוב הגדול, מורכבת משניהם יחד. כמעט בכל חודש ולפחות בכל תקופה – ישנם חגים ששוברים את השגרה. יוצאים דופן חודשי תשרי וניסן, ש’השגרה’ שבהם היא חגים. ועוד יוצא דופן: תקופת תמוז – שאין בה בכלל חגים, וכמעט שום דבר ‘שובר שגרה’.
אז העולם ‘המציא’ מעצמו את שבירת השגרה, ויצר את המושג ‘חופש’ ו’בין הזמנים’. והיה גם מי שדאג לייצר ‘תחילת שנה’ בחודש אלול. ואין הנושא כרגע אם כל אלו או חלקם חיובים או שליליים, אלא רק העובדה שכל אלו הם מלאכותיים, ובעצם זו תקופה שכל כולה שגרה (עד שנזכה לגאולה, ואז יהיו בה בהחלט חגים).
אז אם התקופות האחרות, הן הזדמנות עבור חובבי השגרה ללמוד איך לחיות עם חוסר שגרה, וכולנו עברנו בית ספר בעניין הזה בתקופת הקורונה. דווקא תקופת תמוז היא הזדמנות כיצד לחיות דווקא עם שגרה. וכיון שכבר צריך לסיים, נקצר ונאמר שישנה עבודה דווקא להיות ‘פועל שחור’, ולהסכים לעשות דברים ללא צבע וללא ריגוש, רק כי כך צריך לעשות. זו היא מדת המלכות, והיא זאת שתתקן את העולם. כדאי לנסות, לפחות קצת. יכול להיות שנגלה ריגוש מסוג נוסף…
הרחבת הדברים בעז”ה במאמר הבא.