פוסטים

בס"ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 57

מצאת כבר מקום?

לא רק בבית כנסת, באוטובוס [ללג בעומר], ובמטוס [לאומן] – אלא בחיים שלך.

***

הקנין העשרים-וששה מקנייני התורה – הוא 'המכיר את מקומו'.

בכל בית כנסת, ובכל אירוע – יש את 'המזרח', את 'המערב' ואת האמצע. יש אנשים שמכירים את המקום שלהם; אתה רואה אותם נכנסים, ובטבעיות גמורה מחפשים את המזרח, או 'תופסים מקום' במערב, בספסל האחורי. הם לא נבוכים ולא מתבלבלים, מכירים את מקומם.

מספרים על גבאי שניגש ליהודי, ושאל אותו: 'כהן'? 'לוי'? והוא משיב לו: 'אני שישי'… אותו אדם מכיר היטב את מקומו. הוא יודע שיש כהנים, יש לויים, ויש 'שישי'. הוא לא גונב מקום שלא שלו, ולא מצהיר על עצמו בשקר שהוא 'כהן' או 'לוי', אבל באותה מדה עומד על מה ש'כן שלו', ודורש את ה'שישי'…

רוב האנשים, אינם פונים לא למזרח ולא למערב – אלא נכנסים לבית מדרש או לאולם שמחות, ומתחילים לחפש מקום. הם סורקים את האפשרויות השונות, שוקלים שיקולים שונים לכאן או לכאן, ואיכשהו בוחרים מקום כלשהו, ומתיישבים בו בתנועה מסופקת, ולפעמים אף משריינים לידם או בסביבתם עוד כמה אפשרויות, ליתר ביטחון. אלו אנשים שאינם 'מכירים' את מקומם.

הגרוע ביותר, הם אנשים שמתיישבים על מקום שלא שלהם. אם מישהו מתיישב 'בטעות' במערב, זה לא כל כך נורא. אבל פעמים הוא מתיישב 'בטעות' במזרח, ואז זה הופך להיות ממש לא נעים, לו ולסביבתו…

***

אבל לא רק במקום פיזי, אלא גם במהלך חיים.

לכל אחד יש 'מקום שמור' בעולם. כל אחד והתפקיד המיוחד רק לו. אין יצור אחד בעולם, בטח לא בנאדם, ובוודאי לא יהודי – שנולד 'בלי מקום'. העלו אותו בטעות והוא לא מופיע ברשימות… אין דבר כזה. הכל ממוספר, מסודר, ומדויק.

יש אנשים שמכירים את המקום שלהם. חלק מהם זיהו שיש להם כוחות של הענקה והשפעה, רוחנית או גשמית, והם העמידו את עצמם במקום המתאים. חלק מהם זיהו שהם יכולים לשמש את הציבור דווקא מהמקום 'האחורי', ולהיות המסדר, המנקה, השמש, או זה שאפשר תמיד לשבת לידו ולהרגיש כמו חבר. ואף הם העמידו את עצמם במקום המתאים.

אבל רוב האנשים – לא יודעים לזהות את המקום שלהם. מצד אחד רוצה להיות מהרשימה החשובה, ומצד שני קשה לו להתאמץ והוא מעדיף להיות יהודי פשוט. ובאמת, הוא לא מתאים ולא מיועד לא לזה ולא לזה, רק משהו אחר, חדש, ייחודי, שממוקם איפשהו באמצע. אבל הוא לא 'מכיר' בכך, או לא מצליח 'לזהות'.

הגרוע ביותר, הם כמובן אנשים שמתיישבים על 'מקום' שלא שלהם. הם 'בחרו' לעצמם תפקיד ומהלך, שבכלל לא תואם אותם. וכולם סובלים – הסביבה כמובן, ועוד יותר הם בעצמם…

***

זוהי גלות. ההגדרה של הגלות בארבעה מילים היא "ישראל אינם על מקומם" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב סז). כשמישהו מכיר את מקומו. טוב לו. הוא בריא, הוא מאושר. מחובר לעצמו, לתפקידו, למעשיו ולחייו. הוא חי את 'החיים שלו', והוא גאול. כשמישהו לא מכיר את מקומו – הוא חולה, הוא מיוסר, הוא תמיד חסר, תלוש, מתנדנד וחסר חיות. הוא חי 'סביב' החיים ולא אותם בעצמם. הוא גולה.

צריך הרבה להתפלל לה', שנזכה 'לחפש' וגם 'למצוא' – את המקום המיוחד שלנו. הוא בוודאי קיים, צריך רק להכיר בו. ואז, מתחילים החיים האמיתיים.

החיזוק היומי – קצר ולעניין # 15

האם אתה מודע למיקום שלך?

איזהו חכם – המכיר את מקומו. ומשכך, לדעת את המיקום המדויק שלך, אינו חסרון, אלא מעלה וחכמה. והוא מה שיביא אותך לכל מה שאתה חולם.

***

הגישה של ילד הוא 'שחור-לבן'; יש אותי, יש את המלמד, ואחריו – הקב"ה בעצמו. והגישה הזאת מלווה אותנו גם בהמשך החיים – כאילו יש רק שתי אפשרויות; או שאני 'הילד' או שאני 'המלמד' – או שאני גדול או שאני קטן, אין באמצע.

זוהי גם אמת-המבחן עבור הרבה אנשים למדוד את 'גדלותם' של אנשים; אם הוא 'חרדי' לא יכול להיות שהוא עושה עבירות, ואם הוא עושה עבירות – אז הוא לא 'חרדי'.

אם הוא 'רב' / תלמיד חכם / צדיק – הוא חייב להיות משה רבינו, ואסור לו לטעות, או שלא יכול להיות שהוא טועה. ואם הוא כן טועה – אז הוא לא 'רב' / תלמיד חכם / צדיק.

והעולם ה'שחור-לבן' הזה מאד מבלבל מתסכל ומאכזב. כי העולם הזה מפגיש אותנו יום יום ושעה שעה עם תמיהות קושיות וסתירות, שאינם מתיישבים על דעתו של 'הילד הקטן' שבתוכנו. ואז, שוב מתעורר ה'שחור-לבן' הזה, ואומר: אם יש כל כך הרבה 'בומים' – אז הכל שקר, וזהו.

***

האמת היא שזה ממש לא 'שחור לבן' – אלא הרבה הרבה צבעים, דרגות, מושגים, הבנות ודקויות. אתה בעצמך מתקדם כל הזמן, וגם שאר אנשים, וכל שכן אנשים גדולים. וכל אחד, בכל דרגה שהיא – עלול לטעויות, לפי דרגתו כמובן; לא אותם טעויות של אנשים פחותים, אבל גם לא אותה נקיות של אנשים שלמים.

וההבחנה הזאת, באה כהקדמה לקבלת התורה. יתרו אומר למשה רבינו: אם עם ישראל יראו שיש רק 'משה רבינו' – הם עלולים לטעות ולחשוב שיש רק שתי אפשרויות; או יהודי פשוט פשוט, או משה רבינו. ואת כל האמצע – הוא פשוט ימחוק מדעתו, וממילא, לעולם לא יוכל להתקדם, ולהישאר מחובר לתורה בצורה נורמלית ושפויה.

ואז 'נבול תיבול – גם אתה גם העם', כי כשאין סולם שמוביל מהמקום הנמוך ביותר אל המקום הגבוה ביותר; כבר אין שום משמעות לא למשה רבינו ולא ליהודי פשוט. כי שום דבר לא מוביל לשום מקום. ולכן, מוכרחים לעשות 'סולם' ברור, שמורכב משרי חמישים, עשרות, מאות ואלפים, ולאחריהם משה רבינו בעצמו.

***

כך אתה יודע, ש'שר החמישים' הוא תלמיד חכם עצום שאתה חייב לכבדו ולהכיר בערכו. אבל הוא לא בדרגה של 'שר מאות'. ו'שר מאות' זה כבר משהו עצום, אבל רחוק מאד מ'שר אלפים', ו'שר אלפים' הוא כבר ממש מגדולי הדור, אבל בשום אופן לא 'משה רבינו', ואפילו לא יהושע.

וכך אתה גם יודע שיש לך 'מקום'. כי השר 'חמישים' מורכב מחמישים יהודים לא פחות, ואתה אחד מהם. ובלעדיך אין לו 'חמישים'… ובעיקר, אתה רואה את הדרך כיצד לצעוד ממקומך, כי כרגע אתה אמנם 'האחרון' מתוך החמישים, אבל מכאן אתה יכול להתקדם ולהיות ה'ארבעים ותשע', 'ארבעים ושמונה' עד שתהיה ב'עשיריה' הראשונה של אותם 'חמישים', ומשם 'שר חמשים' בעצמך, וכן הלאה, עד לדרגה של חיבור קרוב מאד למשה רבינו.

אם תדע 'מה אתה לא' – תוכל להתקדם ל'מה אתה כן'.