פוסטים

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 59

אתה ‘בטוח’ במה שאתה אומר?

יש אנשים שתמיד בטוחים – ולא מהססים לעולם. ויש אנשים שתמיד מהססים – ולא בטוחים לעולם.

***

הקניין העשרים-ושמונה והעשרים-ותשע מקנייני התורה – הם: ‘העושה סייג לדבריו’ ‘ואינו מחזיק טובה לעצמו’.

התורה – עמוקה מני ים, והאמת – היא מאד דקה ועדינה. משכך, לכאורה יש לנו הרבה מה לחשוש כשאנחנו ניגשים לשם. אתה מתיישב ללמוד תורה, ו/או מחפש את האמת – מנין לך שתכוון אל האמת, אולי לא. ולא רק ‘לא’, אלא אולי ממש להיפך.

מי ערב לנו שאכן נזכה להבין נכון את התורה, ולזהות את דרך האמת. הרי התורה היא כל כך עדינה ומורכבת, והיא גם ‘מאפשרת’ כביכול ללמוד ‘מתוכה’ שני דברים הפוכים זו זמנית; אמת ושקר, טוב ורע, סם חיים וסם המות. כמו שאמרו חז”ל ‘זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המות’.

ולא רק לעצמך. אנחנו מצווים גם ‘ללמד’ את התורה הלאה. כל אחד צריך להכניס את התורה בביתו ובילדיו, וכל מי שיכול ללמד אחרים – חברים או תלמידים – צריך לעשות את זה. אבל איך? האם זה לא מפחיד?

***

אכן. ישנם שתי סוגי טעויות – לכאן ולכאן.

יש אנשים, שכל הבנה שלהם, רעיון או הארה – הופך אצלם ל’אמת מוחלטת’ שאין בה שום פקפוק. הוא יספר על זה לכולם – ללא שום היסוס, ולא יבין איך אתה מעז לפקפק על חידושו. ויש גם להיפך – אנשים רבים, שכל כך מהססים, עד שאינם מעיזים ‘להבין’ ובוודאי שלא ‘לחדש’ כלום. וגם אם כן, בשום אופן לא להעביר את זה הלאה.

ושניהם טועים. התורה לא ניתנה למלאכי השרת, ואנו מצווים ללמוד אותה, ולנסות להבין בה ככל יכולתנו. ולא רק לעצמנו, אלא גם ללמד אחרים – ולהעביר את מה שזכינו להבין ולחדש, כמה שיותר קדימה. [מיותר לציין – שהכוונה כמובן על פי כללי הלימוד והמסורה, ולשם כך צריכים לקבל כל אחד מרבותיו – את הכללים והיסודות, איך ללמוד ואיך להבין נכון. ובכל זאת, לאחר כל זה – עדיין מרחב התמרון רחב מאד].

אבל, עם ‘הסתייגות’ ברורה. תאמר: ‘כך נראה לי’. ‘ייתכן שזה הפירוש’, ‘יכול להיות שכתוב כאן רעיון כזה וכזה’. אל תבוא עם הכרזות בומבסטיות ש’זאת האמת ואין בלתה’, כי אז אתה בוודאי טועה. מובן, שלא מוכרחים להזכיר את הלשונות הללו, ולהישמע כ’ספקן’, אלא רק לשדר שזוהי הבנתך האישית, ולאו דווקא האמת האבסולוטית.

 אבל, באותה מדה – לא משום שזה רק ‘נראה’ ו’ייתכן’ ו’יכול להיות’, תימנע מלספר על כך לאחרים, כי הם בהחלט זקוקים ל’נראה’ ול’אולי’ שלך.

***

אלו הם שני הקניינים: א. העושה סייג לדבריו – מסייג את דבריו ולא מחליט אותם כאמת מוחלטת. ב. ואינו מחזיק טובה לעצמו. יחד עם ההסתייגות, הוא לא מחזיק את האמת לעצמו, אלא מעניק אותה גם לאחרים.