פוסטים

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 89

לא נעים לבכות, וגם לא לראות מישהו בוכה.

אלא אם כן כולם בוכים, ורק אתה לא. ואז, לא נעים ‘לא’ לבכות.

***

לכל אחד יש מועקות.

אבל אף אחד לא אוהב לספר עליהם, גם כי אתה נשמע מסכן, גם כי לא נעים לספר, וגם ובעיקר כי זה סתם נטל על הסביבה. ולכן, כולם מסתובבים מחייכים ומחויכים כאילו הכל בסדר, וכאילו משיח כבר הגיע, ואת כל הבעיות והמועקות – מחביאים בפנים.

עולם של פלסטיק. מבחוץ הכל פנטסטי ומושלם, ומתחת לשטיח קן של צרעות. אבל כל אחד משוכנע שזה רק אצלו, וגם מנסה לשכנע את כל העולם שרק אצלו זה ‘לא’ קיים… ובקיצור, הצגה.

וזה לא בריא, לאף אחד. זה שקוברים את הבעיות וההתמודדויות – לא פותר אותם. וזה בסך הכל הופך אותנו לאנשים מרירים ומתוסכלים, שאפילו לא יכולים להסביר למה. ולא, זה לא חיים, אפילו לא בכאילו.

***

כל אחד יודע את זה. והיה רוצה לשחרר את המטען. למצוא איזה חבר טוב, או מטפל מוצלח – ולפרוק בפניו את כל הכאב והמרירות. ומי שיש לו שכל – יודע שאפשר לעשות את זה בחינם ובכל רגע – בפינה שקטה מול השם יתברך.

אבל זה מרגיש כאילו פעולה משונה וחריגה. כאילו לדבר על כאב, ולבכות על זה – זה כאילו להדליק מנורות, לסטות מהכביש, ולעצור בחניית חרום. כשאתה עושה את זה, אתה מרגיש כאילו כל העולם ממשיך לנסוע, ורק אתה נשאר מסכן כזה, בצד.

ולכן, לא עושים את זה. אף אחד לא רוצה להיות המסכן היחיד שעומד בצד, ותקוע עם עצמו ועם רכבו. אוהבים להיות חלק מהעניין, ולזרום הלאה עם הכביש, אפילו שהאוטו שלך לא מפסיק לצפצף…

***

אז זהו, שהתמונה פשוט לא נכונה.

בסדר תיקון חצות (של האשכנזים) – ישנם כמה פסוקים, שמופיעים בזה אחר, ומעבירים ביחד מסר עצום. זה מתחיל בפסוק ‘קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה’, ממשיך בפסוק ‘ה’ ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נווהו’, ומסיים בפסוק ‘הן אראלם צעקו חוצה, מלאכי שלום מר יבכיון’.

אתה תופס מה קורה כאן? אתה חושב שאתה מתמודד לבד, ובשביל לפרוק – אתה צריך גם לבכות לבד. טעית ובגדול. אתה יודע איזה מקהילה בוכה ביחד אתך; רחל אמנו, הקב”ה, וכל פמליא של מעלה. אז אם כולם בוכים [בשבילך] – אתה עדיין מרגיש מוזר לבכות גם כן?!

איזו תחושה נעימה, איזו הקלה. רק לחשוב על כך – איך שכל הרשימה הזאת מלווה אותך, ובוכה יחד אתך. זה תחושה עצומה, שנותן הסתכלות אחרת על כל המועקות שלך, ועושה לך חשק לבכות אותם החוצה ולקיים את הפסוק הרביעי שמופיע שם ‘עיני עיני יורדה מים’. וכשתגמור לבכות, הם גם יוכלו לסיים, האם לא תעשה את זה בשבילם?

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 21

יש מישהו שמרחם עליך?

ספק אם אתה מרחם על עצמך, עוד לצפות ממישהו אחר שירחם עליך?!

***

העולם הוא מקום אכזרי. ‘אכזריות’ פירושו: לא מגיע לך כלום!

כשאתה רוצה איזה משהו ממישהו, התנועה הראשונה היא: מה פתאום?! למה מגיע לך? אני חייב לך משהו?! צריך סיבה אמיתית ורצינית שתקבל משהו, וצריך לעבוד קשה בשביל לקבל את המינימום, וכולי האי ואולי.

העולם מתנהג מולך בקשיחות ומפעיל נגדך ‘שרירים’, הוא מנסה לקחת ממך כמה שיותר, ולמנוע ממך במקסימום האפשרי אפילו את המינימום הנצרך. וזה מה שגורם גם לאנשים להתנהג בקשיחות ואכזריות, פשוט בשביל לשרוד.

‘אין ילד רע’ – כך אומרים, ‘אלא יש ילד שרע לו’. וזה נכון לא רק לגבי ילדים, אנשים אינם רעים אלא פשוט רע להם. ‘רע להם’ פירושו שהמסר שהם מקבלים מכל כיוון הוא שכאן בעולם הכל עובד עם ‘מרפקים’, ולכן, פשוט כדי לשרוד – הם נהיים שקרנים נוכלים וגזלנים [או בשם המכובס – ‘פוליטיקאים’].

‘רחמנות’?! רק אצל תמימים וטיפשים, שלא למדו פרק או שניים על התנהלות נכונה, והם משמשים בעיני ההמון פתח לניצול על ידי כל מי שמחפש את מי לנצל, ואין כמעט מי שלא מחפש.

***

‘כי מרחמם ינהגם’ אומר הפסוק.

מנהיגי ישראל האמיתיים, ובראשם משה רבינו והצדיקים המופלגים – באים עם בשורה חדשה: ‘רחמנות’! ורחמנות פירושו: מגיע לך כל הטוב שבעולם! למה? ככה!

משה רבינו מגיע לעם ישראל, ומבשר להם על גאולה, לאחר מכן על קבלת התורה, לאחר מכן מביא להם אוכל, שתיה, בגדים וכל טוב. על מה ולמה? אם תשאלו אותו, הוא יענה בפליאה: מה זאת אומרת ‘למה’?? למה לא?! האם יש סיבה כלשהי שלא יהיה לך כל הטוב שבעולם??!!

וגם כשכבר באמת ‘לא מגיע’ – ‘לא מגיע’ כי נפלנו בגדול, דפקנו את כל הצינורות וקלקלנו את כל מה שאפשר – משה רבינו ניגש להשם יתברך ואומר ‘למה יחרה אפך בעצמך’, כאומר ‘אין לך שום סיבה לכעוס’!… האמנם? כיצד ייתכן הדבר?! האם משה רבינו כל כך תמים, ו/או האם משה רבינו חושב שאין דין ואין דיין, האם באמת העולם הוא הפקר?

***

השאלה מה האמצעי ומה המטרה.

בעולם, ה’כלים’ הם המטרה. כל האמצעים שנועדו להשיג דברים – הם בעצמם המטרה. למה עובדים? כדי שיהיה לך קריירה, כדי שתהיה מוצלח. למה צריך כסף? כדי שתהיה עשיר, חזק, ומבוקש. אז אם יתנו לכל אחד בחינם – נגמר המשחק.

באמת, הכל הוא ‘כלי’ ו’אמצעי’ ולא מטרה. המטרה היא קרבת ה’, והכלים לזה הם מצוות ומעשים טובים, וצריכים גם ממון ודברים גשמיים. בא משה רבינו ואומר: מה מפריע לך להיות קרוב לה’? חסר לך דברים גשמיים?! קח כל מה שתרצה – העיקר תתקרב!

ובמקביל הוא מגיע להשם יתברך ואומר: מה הבעיה? לא קיימו את התורה?! הרי זה רק אמצעי, האם בשביל זה תוותר על המטרה?!

כשמציעים לך רחמנות, ואמיתית – אל תהסס, ואל תחשוד! תפתח את הלב, ותאפשר לרחמים האלו להיכנס פנימה, ואז – תוכל באמת להיות טוב!