בס"ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 89
לא נעים לבכות, וגם לא לראות מישהו בוכה.
אלא אם כן כולם בוכים, ורק אתה לא. ואז, לא נעים 'לא' לבכות.
***
לכל אחד יש מועקות.
אבל אף אחד לא אוהב לספר עליהם, גם כי אתה נשמע מסכן, גם כי לא נעים לספר, וגם ובעיקר כי זה סתם נטל על הסביבה. ולכן, כולם מסתובבים מחייכים ומחויכים כאילו הכל בסדר, וכאילו משיח כבר הגיע, ואת כל הבעיות והמועקות – מחביאים בפנים.
עולם של פלסטיק. מבחוץ הכל פנטסטי ומושלם, ומתחת לשטיח קן של צרעות. אבל כל אחד משוכנע שזה רק אצלו, וגם מנסה לשכנע את כל העולם שרק אצלו זה 'לא' קיים… ובקיצור, הצגה.
וזה לא בריא, לאף אחד. זה שקוברים את הבעיות וההתמודדויות – לא פותר אותם. וזה בסך הכל הופך אותנו לאנשים מרירים ומתוסכלים, שאפילו לא יכולים להסביר למה. ולא, זה לא חיים, אפילו לא בכאילו.
***
כל אחד יודע את זה. והיה רוצה לשחרר את המטען. למצוא איזה חבר טוב, או מטפל מוצלח – ולפרוק בפניו את כל הכאב והמרירות. ומי שיש לו שכל – יודע שאפשר לעשות את זה בחינם ובכל רגע – בפינה שקטה מול השם יתברך.
אבל זה מרגיש כאילו פעולה משונה וחריגה. כאילו לדבר על כאב, ולבכות על זה – זה כאילו להדליק מנורות, לסטות מהכביש, ולעצור בחניית חרום. כשאתה עושה את זה, אתה מרגיש כאילו כל העולם ממשיך לנסוע, ורק אתה נשאר מסכן כזה, בצד.
ולכן, לא עושים את זה. אף אחד לא רוצה להיות המסכן היחיד שעומד בצד, ותקוע עם עצמו ועם רכבו. אוהבים להיות חלק מהעניין, ולזרום הלאה עם הכביש, אפילו שהאוטו שלך לא מפסיק לצפצף…
***
אז זהו, שהתמונה פשוט לא נכונה.
בסדר תיקון חצות (של האשכנזים) – ישנם כמה פסוקים, שמופיעים בזה אחר, ומעבירים ביחד מסר עצום. זה מתחיל בפסוק 'קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה', ממשיך בפסוק 'ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נווהו', ומסיים בפסוק 'הן אראלם צעקו חוצה, מלאכי שלום מר יבכיון'.
אתה תופס מה קורה כאן? אתה חושב שאתה מתמודד לבד, ובשביל לפרוק – אתה צריך גם לבכות לבד. טעית ובגדול. אתה יודע איזה מקהילה בוכה ביחד אתך; רחל אמנו, הקב"ה, וכל פמליא של מעלה. אז אם כולם בוכים [בשבילך] – אתה עדיין מרגיש מוזר לבכות גם כן?!
איזו תחושה נעימה, איזו הקלה. רק לחשוב על כך – איך שכל הרשימה הזאת מלווה אותך, ובוכה יחד אתך. זה תחושה עצומה, שנותן הסתכלות אחרת על כל המועקות שלך, ועושה לך חשק לבכות אותם החוצה ולקיים את הפסוק הרביעי שמופיע שם 'עיני עיני יורדה מים'. וכשתגמור לבכות, הם גם יוכלו לסיים, האם לא תעשה את זה בשבילם?