פוסטים

בס"ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 55

אתה חכם גדול.

אבל יש יותר חכמים ממך. לאו דווקא בגלל 'רמת משכל', אלא בעיקר בגלל הקדושה שלהם.

***

הקניין העשרים-וארבע מקנייני התורה – הוא 'אמונת חכמים'.

את הגוף – יכולים לראות, ואף על פי כן לא לדעת כלום. כל אחד רואה שבגוף יש ראש, עיניים ואוזניים, ידיים ורגליים. אבל אין לו מושג מה מונח 'מאחורי' זה, ואיננו יודע בכלל איך זה פועל, וממילא איך לטפל בזה – איך לתחזק אותו כראוי, ואיך לטפל בו כשהוא לא כראוי.

רק רופא שלמד את כל הפיזיקה והביולוגיה ש'מאחורי הגוף', ויודע 'מעבר' למה שרואים בעיניים – הוא זה שמבין באמת מה קורה כאן, וממילא איך לתחזק את זה ואיך לטפל בזה. 

וזו רק דוגמא. כל מכשיר שבעולם – ממכונות ענקיות ועד לקומקום חשמלי פשוט. ולא רק מכשירים, אלא כל חפץ – כסאות ושולחנות, עגלות ובניינים – לא מספיק 'לראות' אותם כדי 'להבין' אותם. צריכים הרבה ידיעה על מה 'שמעבר' ו'מאחורי' כדי לדעת איך לגשת לזה, ואיך לבנות / לפרק / לתקן / ולטפל בזה.

***

כך גם לגבי התורה, והרבה יותר. התורה אמנם מופיעה לעינינו בצורה של אותיות ומילים, שחור על גבי לבן. אבל מה שכתוב בה, הוא הרבה הרבה מעבר לאותיות ומילים. ולא כל מי שרואה את האותיות, בהכרח מבין מה כתוב כאן, ובוודאי הוא לא יודע מה טמון כאן.

רק מי שיודע את מה ש'מאחורי' האותיות, ורק מי שיודע לזהות גם את ה'חלק' שבין האותיות, מעליהם ומתחתם – הוא זה ש'מבין' מה כתוב בתורה. והוא יודע כיצד לגשת אליה, איך להשתמש בה, וכיצד ניתן לחיות אתה, וגם לתקן במקרה שלא.

והידיעה הזאת, בשונה מהדוגמאות האמורות – איננה ידיעה שכלית ואינטלקטואלית, אלא ידיעה רוחנית, שמקורה בגילוי עליון בדרגה של נבואה ורוח הקודש (כמבואר בדברי הרמב"ן). מובן ממילא, שזו איננה ידיעה ששייכת לכל אדם, ו/או שאפשר לשחק בה – אלא רק לאנשים מיוחדים, שנמצאים בדרגה כזאת שהם ראויים לגילוי שכזה.

***

התורה היא גילוי אלוקי בתוך עולם גשמי. וכדי שהיא לא תתגשם – היא חייבת להישאר רוחנית. יש כאן אם כן פרדוקס; מצד אחד – היא חייבת להופיע בצורה גשמית, אחרת אין לה קשר לעולם הזה ואלינו. ומצד שני – היא חייבת להישאר רוחנית, אחרת אין זה גילוי אלוקי, אלא מידע אינטלקטואלי.

ולכן, היא אכן מופיעה בצורה סותרת; אנו רואים קלף גשמי, עם אותיות גשמיות – אבל הפירוש שלהם, והמשמעות האמתית שמאחוריהם, נשארת רוחנית. ורק מי שחי 'חיים סותרים' שכאלו; יש לו גוף, והוא אדם נורמלי – אבל מחובר כולו לרוחניות אלוקית, הוא זה שיכול לקבל שפע רוחני שמאפשר לו להבין מה התורה 'אומרת', ולא רק מה 'כתוב' בה.

התורה ניתנה לנו בצורה של 'תורה שבכתב', אבל אין שום תורה 'להבין' אותה, וכל שכן 'לקיים' אותה – בלי תורה שבעל פה, שנמסרה לנו על ידי החכמים הצדיקים קדושי עליון, שרק הם אלו שזכו להבין אותה. וזה מה שמבטיח לנו תורה נקיה טהורה ורוחנית.

כשאנחנו לומדים דברי החכמים והצדיקים – רבי מאיר ורבי יהודה, האריז"ל והבעש"ט – אלו לא שמות של 'אנשים', שאפשר לנסות להתווכח אתם, או לפקפק בדבריהם חלילה, אלא שמות של גילויים אלוקיים, שהתגלו בעולם בצורה שנקראת 'רבי מאיר' ו'קדושת לוי'.

החיזוק היומי – קצר ולעניין # 16

הרב שלך – הוא 'תלמיד חכם' או 'צדיק'?

או: מה בעצם אתה אמור לחפש כדמות לחיים שלך, תלמיד חכם או צדיק, ואיזה מהם חשוב יותר?

***

בעם ישראל ישנם שני סוגי דמויות של מנהיגים – תלמידי חכמים, וצדיקים. 'תלמידי חכמים' הם אלו שעוסקים בלימוד התורה, מבינים אותה ויודעים אותה. ואצלם באים ללמוד תורה, או לשאול פסקי הלכה כדת מה לעשות. 'צדיקים' הם אלו שעוסקים בדבקות ועבודה פנימית, ואצלם באים לפעול ישועות, ולהתקרב להשם יתברך.

עם ישראל צריך את שניהם, וכל אחד זקוק לשניהם. כל יהודי צריך שיהיה לו רב ורבי. 'רב' כדי לשאול שאלות בהלכה, ולהתייעץ עמו בענייני החיים. ו'רבי' כדי להתקשר אליו ועל ידי זה להגיע לדבקות בה' שזהו התכלית.

***

אבל כאן יש חידוש, ושתי תנועות הפוכות.

כשאתה מחפש 'רב' – לא חייבים לחפש את הרב הכי גדול, אלא את הרב הכי זמין והכי פרקטי. 'רב' צריך להיות מישהו שיודע לענות על השאלות היומיומיות [כמובן, מתוך לימוד תורה ושימוש תלמידי חכמים, ולא מתוך הבטן], ותו לא. כשמגיעים שאלות רציניות יותר – הוא יודע להעביר אותם לרבנים יותר גדולים, וכשמגיעים שאלות הלכתיות או הנהגתיות הרות גורל – הם מועברים לגדולי ישראל. אין שום צורך שיהודי פשוט יהיה לו קשר ישיר עם גדולי ישראל, זה לא נצרך וגם לא אפשרי.

לעומת זאת כשמדובר על 'צדיק' – תחפש את הצדיק הכי גדול. כי כשמדברים על עבודה פנימית, ועל דבקות בה' – אז אנחנו נקראים 'חולים', ובשביל חולה גדול צריך 'רופא גדול', ולכן צריך מישהו 'גדול', וכמה שיותר גדול, ואם אפשר אז 'הכי גדול' – שהוא זכה לדרגות הגדולות ביותר, ויודע איך להעביר את זה לאנשים הרחוקים ביותר.

***

בתחילה, כל עם ישראל היה מגיע למשה רבינו. המטרות היו שלשה: א. ללמוד ממנו תורה. ב. לשאול אותו עצה, ודיני תורה. ג. להגיע לדבקות ו/או לפעול ישועות (רמב"ן).

יתרו אמר למשה רבינו: את שתי המטרות הראשונות – יוכלו למלא גם אחרים; שרי עשרות, חמישים, מאות ואלפים. אתה תלמד אותם את התורה, והם יוכלו ללמד את האחרים, וגם לענות לשאלות ועצות [ומה שמורכב יעבירו לדרגות הגבוהות יותר, עד למשה רבינו]. אבל את המטרה השלישית – אתה בעצמך תמשיך למלא, כי בזה אסור להתפשר (שם).

זו ההקדמה לקבלת התורה, לאמר: תלמיד חכם אתה צריך להיות בעצמך. צדיק – תחפש את הצדיק הגדול ביותר, אל תתפשר על פחות.