בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 39
הקול קול יעקב.
כל העולם מברבר, אבל אנחנו יכולים ‘לדבר’.
***
הקניין השלישי מקנייני התורה – הוא ‘בעריכת שפתיים’.
לכאורה, את מצות לימוד התורה היה אפשר לקיים במחשבה, כי המטרה היא ‘לדעת’ אותה, והידיעה היא במוח. אבל לא, עיקר המצוה היא דווקא בפה, וכמו שדרשו חז”ל “כי חיים הם למוצאיהם” – למוציאיהם בפה.
כלומר, אם אתה רוצה לקבל ‘חיים’ מהתורה – תוציא את זה בדיבור. ופנימיות הדברים מבואר בהרחבה ובדרך נפלאה במאמר עמוק ונפלא (ליקוטי מוהר”ן סימן נו). וגם להלכה, לרוב הפוסקים – אין צריך לברך ‘ברכת התורה’ על הרהור.
והמובן מזה, שהפה שלנו אינו רק ‘היכי תמצי’ להעברת מידע, אלא הוא בעצמו כלי, שיש לו כח גדול. זאת בשונה מכל בעל חי שיש לו פה, ואפילו מהגוים שיש להם כח של ‘מדבר’ אבל אין להם את הפה שיש לנו.
***
הבעל שם טוב גילה ‘במקום שמחשבתו של אדם – שם הוא נמצא’. כשאדם חושב על עולם האצילות, הוא נמצא בעולם האצילות, וכשהוא חושב חלילה על שאול תחתית – הוא ממש שם רח”ל. כי המחשבה היא עיקר האדם.
אבל, כל זה רק בעודו ‘חושב’. ברגע שהוא מסיים ‘לחשוב’ – הוא כבר לא שם. יכול להיות שהוא היה עשר שעות בעולם האצילות, אבל רגע אחד אחר כך, כשהוא סיים לחשוב על זה, הוא כבר לא קשור לשם.
לא כך בדיבור. הדיבור הוא הנפש, כמו שכתוב ‘נפשי יצאה בדברו’, וכל דיבור שאדם מדבר – פועל על הנפש, והופך את הדיבור לחלק ממנה, וזה נשאר עצם מעצמיו גם לאחר שסיים לדבר.
***
ולכן, כדי שהלימוד יהפוך לחלק מאתנו, בשר מבשרנו – צריך להוציא אותו ‘בפה’, ולא רק במחשבה. ולא רק בלימוד, אלא כל דבר שאנו רוצים להתחבר אליו – צריך להפעיל את כח הדיבור. רצונות, שאיפות, תקוות, וכל הדברים הטובים שאתה רוצה שיהיו – תוציא אותם בפה.
וכן להיפך, כל דבר לא-טוב אל תוציא אותו בפה, אפילו לא בצחוק, כי הדיבור הופך אותו למציאות. אל תפתח פה לשטן, ואל תאמר דיבורים של כפירה או דיבורים לא נקיים – אפילו אם זה לא ברצינות. כי כח הדיבור הוא כח רציני בהחלט.
יש לך פה! תשמור עליו מכל משמר, ותעשה בו שימוש לטובה כמה שיותר. מות וחיים ביד הלשון.
