פוסטים

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 20

אתה מרגיש קטן?

בשביל זה יש חודר אדר ראשון, ו’פורים קטן’!

***

אם נסתכל במראה, וטוב שאנחנו לא עושים את זה – נרגיש כל כך ‘קטנים’. כשאנחנו לומדים בספרי הקודש מה צריך לעשות, וכשאנחנו קוראים על הדורות הקודמים, או רואים אנשים גדולים של הדור הזה – ומנסים לשים את התמונה הזאת במקביל לתמונה שלנו – זה מאד מעליב ומביך…

עזבו, למה להשוות לדור קודם ו/או לאנשים גדולים. אנחנו בעצמנו; אם נשווה את מה שאנחנו ‘רוצים’ לעשות ולהיות, לבין מה שקורה בשטח – התמונה מאד עגומה.

ולכן, ההגדרה הכי מוחשית לתחושה שלנו באותו רגע, ולתחושה הכללית שמלוה אותנו כמעט יום יום ושעה שעה – הוא ‘קטן’. כן, זה מה שאני, קטנצי’ק כזה, עוד איזה בריה עלומה בעולם הגדול, משהו קטן כזה שלא מצליח לתפוס כותרות, וליצור התעניינות.

נלווית לזה תחושת ספק: האם אני באמת קיים? האם אני מבטא מציאות כלשהי? בכדור הארץ של הדברים ה’אמיתיים’ אני מופיע בכלל? יש מישהו שמתייחס אל קיומי? האם יש נפקא מינה למאן-דהו אם אני קיים או לא?!

***

אם ניכנס לנעליו של חודש ‘אדר ראשון’ – זה מה שהוא מרגיש…

עוף מוזר כזה, כבר לא ‘שבט’ אבל עוד לא ‘אדר’ האמיתי… עוד לא רואים את הצבעים, לא שומעים את הרעש, ולא מרגישים את הצליל הצוהל – של חודש אדר ‘האמיתי’… בקיצור: משהו לא ברור.

וכשהוא מסתכל על עצמו, הוא מרגיש מאד קטן. כל מה שהוא מצליח להגיש, זה בסך הכל איזה פורים כזה ‘קטן’… והוא שואל את עצמו: האם אני מעניין מישהו, האם אכפת למישהו אם אני קיים, ואולי בכלל אני רק מפריע?! אולי בלעדי היו מרגישים יותר טוב, והיו מדלגים ישירות אל הפורים הגדול, בהתרגשות ובשמחה…

וכאן בדיוק נמצאת הבשורה עבורנו. התורה הקדושה לוקחת את החודש החשוב ביותר, השמח ביותר, המשמעותי ביותר, החודש ‘הגדול’ ביותר – ומצמידה לו ‘תאום’; לתאום שלו גם קוראים חודש ‘אדר’, וגם בו יש ‘פורים’, אלא שהוא ‘קטן’. וכעת באה ההודעה הדרמטית של התורה ‘אין בין אדר הראשון לאדר השני, חוץ מ… [המצוות המעשיות]’ (מגילה פ”א) – כלומר, מבחינה מהותית אין שום חילוק ביניהם, והם ממש ממש אותו דבר.

ההודעה הזו מיועדת עבורנו, האנשים ‘הקטנים’ שעומדים מבוישים בצד, ומשתדלים שלא ‘לבלוט’ ושלא ‘להפריע’ לדברים הגדולים, כמה שפחות ‘להרוס’ את התפאורה. ופתאום, פונים אלינו ואומרים: אתה רואה את האנשים ‘הגדולים’? ואתה רואה את עצמך ‘הקטן’? אז תדע ש’אין בין’. אותו דבר בדיוק. למה? ככה! כ’שתגדל’ תבין…

***

ושורה לסיום: מתי הזמן שבו ‘הקטן’ הכי תופס מקום? בחודש לפני הבר מצוה!

הוא עדיין קטן, אבל כולם מתרגשים אתו! למה? כי עוד רגע הוא נהיה גדול. בחודש אדר א’ אנו עומדים באותו מקום בדיוק. אנו ‘קטנים’, אבל עוד רגע מגיעים לחודש השלש-עשרה, שהוא זמן הגדלות,

ואז בעז”ה נהפוך לגדולים באמת [כלומר, נדע כמה אנחנו גדולים, ועל כך בהזדמנות בעז”ה…]