בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 104
מי המציא את אלול?
האם יש לזה בכלל מקור, ואולי בכלל זו המצאה של המשגיחים?…
***
אלול – לא כתוב בתורה.
‘חודש הראשון’ (ניסן), ‘חודש השלישי’ (סיון) ו’חודש השביעי’ (תשרי) כתוב בתורה. אבל חודש השישי (אלול) – לא. והאמת, שגם ראש השנה שכן כתוב בתורה – לא כתוב שזה ‘יום הדין’, אך על כך בהזדמנות אחרת. אלול, ועוד כהכנה ליום הדין – בוודאי שלא כתוב.
זה אמנם לא כתוב בתורה, אבל זה הגילוי הראשון של ‘פנימיות התורה’. מי ש’חידש’ את זה – הוא משה רבינו. כשעלה להר בפעם השלישית, היה זה בראש חודש אלול עד יום כיפור, שאז הוריד את הלוחות השניות. ואז, הפכו הימים האלו לימי רצון ורחמים, עד עצם היום הזה.
***
מעניין לגלות, שהנושא הזה ממשיך להיות אך ורק ‘פנימיות התורה’ – לאורך כל ההיסטוריה. לאחר משה רבינו, הבא בתור שמזכיר את ‘אלול’ כמושג – הוא רבי שמעון בר יוחאי, רבן של ישראל בפנימיות התורה. בזוהר הקדוש על הפסוק ‘ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים’ מבואר שהכוונה היא לחודש אלול, שהוא חודש של תשובה והתקרבות.
אחרי הזוהר הקדוש, יש לזה אזכורים קלים מאד בדברי חז”ל והגאונים. אבל הביטוי הממשי שהוא מקבל הוא רק בזמן האריז”ל, שגילה ‘כוונות’ מיוחדות לחודש אלול, ובכך הפך אותו להלכה ולמעשה לחודש מיוחד עם הנהגות מיוחדות. בעקבות כך החלו המנהגים המוזכרים בשולחן ערוך והרמ”א, באמירת סליחות ותקיעת שופר.
ומי שהפך את זה ממש ל’נושא’ ששמו ‘אלול’. כלומר, לחודש שכל הדיבור נסוב סביב ‘אלול’, עם כל מיני התעוררות והנהגות מיוחדות בכל נושא ועניין – היה הבעל שם טוב ותלמידיו הקדושים, כפי שניתן לראות בספריהם הקדושים ובספרי הדורות. משם זה התפשט גם לעולם הישיבות ולכל העולם, והדבר פלא.
***
המסקנא הראשונה והעיקרית מכך הוא, שהגישה ל’אלול’ מוכרחת להיות גישה של ‘פנימיות’ ולא של ‘נגלה’.
‘פנימיות התורה’ – הוא בעצם ה’קודים’ שמאחורי התורה, או במילים אחרות ‘הסודות מהחדר הפנימי’. אלו הם הכלים והאמצעים שעל ידם אנו יכולים לזכות לקיום התורה. אם זה באמצעות הבנת מהות התורה ומצוותיה, ואם זה באמצעות גילוי דרכים ‘עוקפות תורה’, שהמרכזי שבהם הוא ‘תשובה’, שאיננה מסתדרת כלל עם הכללים של התורה, אלא פשוט ‘עוקפת’ אותם.
‘הקוד’ ו’הסוד’ הראשון והמרכזי של פנימיות התורה – הוא חודש אלול. ולכן הוא בדווקא ‘לא’ כתוב בתורה, כי הוא עוסק במשהו ש’מאחורי הקלעים’. ורק מתוך כך ניתן לגשת לאלול. וזה אומר בקיצור ש: אלול אינו עוסק ב’כמות’ אלא ב’מהות’. אלול אינו עוסק בלהראות כמה אתה ‘רחוק’, אלא כמה אתה ‘קרוב’. והוא לא דורש עוד ‘עשייה’ אלא יותר ‘בירור’ ו’בהירות’ במה שממילא כבר עושים.
במאמרים הבאים בעז”ה נשתדל להתמקד בכמה וכמה נקודות מרכזיות של ‘אלול’ – המבוססות על פנימיות התורה. ואשר יתנו לנו גישה מפוכחת ומעשית לחודש אלול, מתוק מפחיד ומועיל.
