ארכיון תגיות עבור : בית המקדש

פרשת תרומה באה לאחר כל סדר יציאת מצרים וקבלת התורה, ומפרשתנו עד סיום חומש שמות [חמש פרשיות] עוסקת התורה בעניין המשכן וכליו ובגדי הכהונה. ולכאורה כל זה הוא עניין בפני עצמו ולא המשך ליציאת מצרים וקבלת התורה, אלא הוא אחת ממצוות התורה – לעשות משכן ובית המקדש להשרות השכינה בעולם, וגם המצווה הזאת לכאורה אינה נוהגת בכל זמן אלא רק בזמנים מסוימים שנצטווינו עליהם.

אמנם האמת אינה כן, אלא כפי שיתבאר הפרשיות האלו הם המשך מקבלת התורה, והם התכלית של כל יציאת מצרים וקבלת התורה, ויסוד קיומו וחייו של עם ישראל בכל דור בכלל ובפרט, ולכן הם נמצאים בחומש שמות כי הם חלק ממנו, ולפעמים הם גם חלק מסדר התיקון של ‘שובבים’, כי הם עניין אחד ממש.

* * *

התמיהות בפרשה

א. האם פרשה זו נשנית כסדר, מיד לאחר קבלת התורה. או לאחר חטא העגל הכתוב בפרשת כי תשא, ואין פרשה זו כתובה כסדר, ואם כן מדוע. והאם יש שייכות בין חטא העגל לבין מצוות המשכן.

ב. ‘ויקחו לי תרומה’ – יש להבין הלשון ‘ויקחו’ ולא ‘ויתנו’, וכן הלשון ‘לי’ הוא פלא [ורש”י פירש ‘לשמי’ וגם זה צ”ב]. וגם הלשון ‘תרומה’. ובכלל יש להבין מדוע היה נצרך שבני ישראל יביאו את התרומות למשכן [בפרט באותם התרומות שהוצרך דווקא מכל ישראל – ‘העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט’], ומדוע לא יביאו העשירים לבדם, או משה רבינו בעצמו, או שיבוא בדרך נס.

ג. ‘זהב וכסף ונחושת’ וכו’ – מדוע הוצרכו כל הדברים האלו, ומדוע דווקא הדברים הללו, ומפני מה בכלל הוצרך המשכן להיבנות מכל כך הרבה עשירות?

ד. ‘ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם’ – מה ההבדל בין ‘משכן’ ל’מקדש’, ומדוע נוקט הכתוב לפעמים לשון זה ולפעמים לשון זה.

ה. ‘ושכנתי בתוכם’ – היה לו לכתוב ‘בתוכו’, ומדוע נכתב ‘בתוכם’.

ביאור הפשט

א. לדברי רש”י (בפרשת כי תשא) כל הפרשה הזאת נכתבה לאחר חטא העגל, וכנראה כדי לחפות על קלונם לא נכתב כסדר, אלא נכתב פרשת העגל כבדרך אגב בתוך כל הדברים בין הציווי לעשיה. אמנם לדברי הרמב”ן הכל נכתב כסדר, ובתחילה היה ה’ציווי’ על מלאכת המשכן (בפרשת תרומה ותצוה), ואחר כך חטאו בעגל והיה צריך לפעול עליהם רחמים וכפרה (בפרשת כי תשא) ורק לאחר שסיים לפעול זאת היה יכול לקיים בפועל את מלאכת המשכן (בפרשת ויקהל פקודי).

ב. הרמב”ן מבאר לפי דרכו, שהמשכן הוא המשך לקבלת התורה, שכאשר קבלו ישראל על עצמם את התורה, ונעשה החיבור בין הקב”ה לכנסת ישראל, ראוי שישכון ביניהם להמשיך את אשר התגלה והתחיל בקבלת התורה. אמנם לפי דברי רש”י צריך לומר שהמשכן הוא תיקון לחטא העגל [וכמבואר במדרש תנחומא], וכל הצורך לעשות משכן התעורר רק לאחר חטא העגל, ובלעדיו לא היה צורך לזה. ולהלן יתבאר העניין, ועל פי זה יתבארו גם כן הלשונות ‘ויקחו’ ‘לי’ ‘תרומה’.

ג. החילוק בין ‘משכן’ ל’מקדש’ מבואר באור החיים הקדוש, שעיקר המצווה הוא לעשות ‘בית המקדש’ שהוא דבר קבוע, אלא שבתחילה עד שיגיעו אל המנוחה והנחלה נצטוו לעשות בינתיים ‘משכן’ שהוא אוהל שאינו קבוע אלא הולך ממקום למקום. ואחר שכבר היה בית המקדש קבוע אסור לעשות ‘משכן’. ועדיין יש להבין החילוק ביניהם, ומה נעשה עתה בעת הגלות שאין בידנו לא מקדש ולא משכן.

ד. ‘ושכנתי בתוכם’ – הלשון ‘בתוכם’ לדברי הרמב”ן הכוונה בתוך המשכן ו’כסא הכבוד’ שבו, או בתוך המשכן והכלים. ובאור החיים הקדוש מבאר ש’בתוכם’ סובב על עם ישראל, והיה בזה ציווי להעמיד המשכן באמצע בין מחנות ישראל, שבזה נמצא שהשראת השכינה היא ‘באמצעיתם’ ובתוכם [והוא מחמת שראו ישראל (בקבלת התורה) את מחנות המלאכים ונתעורר בהם חשק לזה, ועל ידי זה כך זכו לזה].

ביאור הפנימיות

פנימיות העניין מתבאר בספרי הפנימיות, החל מדברי הזוהר הקדוש – שמאריך בפרשה זו לבאר עניין בית הכנסת ותפילת הציבור, וכן בספר ‘קדושת לוי’ ושאר ספרי החסידות, ולעובדא ולמעשה בספר ‘ליקוטי הלכות’ (השכמת הבוקר א, תפילת המנחה ז, ועוד).

* * *

וביאור העניין הוא כך:

כפי שנתבאר במאמרים הקודמים (בפרשיות יתרו ומשפטים) – התכלית של קבלת התורה אינו כדי לפרוש מהעולם ולהיות כמלאכים, אלא אדרבה, התכלית היא שהתורה תיכנס לתוך העולם ותתן בידנו כח להיות ‘אדם’, דהיינו מישהו שהוא בתוך העולם ויש בכוחו להמתיק ולבטל את הדינים וההסתרה, ולגלות איך השם יתברך נמצא בכל מקום ובכל דבר שיש בעולם [וכפי שהתבאר שם בהרחבה].

פעולה זאת נקראת ‘יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה’, כלומר ייחוד בין ה’גילוי’ של הקב”ה כפי שהוא מתגלה בעולמות העליונים, לבין ה’שכינה’ של הקב”ה כפי שהוא שוכן ומלובש בזה העולם. כי רק על ידי הפרטים שיש בעולם: דומם, צומח, חי, ומדבר, וכל היסודות שיש בעולם: אש, רוח, מים, עפר, וכל המידות שיש בעולם: אהבה, יראה, התפעלות, אמונה ועוד – אנו יכולים לקבל ‘השגה’ איך להכיר את השם יתברך באופן מוחשי ונרגש ולא באופן מופשט ובלתי נתפס.

ובהדגשה ברורה: היחוד הזה הוא בהכרח מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה. כלומר, כאשר רוצים ליחד דבר עליון ודבר תחתון – יכולים לעשות זאת בשתי תנועות; או להעלות את התחתון אל העליון, או להוריד את העליון אל התחתון. וממילא לענייננו: במושכל ראשון נראה שכדי להתייחד עם הקב”ה, צריכים ‘לעלות’ אליו [כמו התנועה של המלאכים שהם ‘רצוא ושוב’ לכיוון מעלה], אך האמת היא להיפך, כי אם אנו עולים אליו – אין זה ‘שכינה’, כי כבר אינו מתלבש בזה העולם. אלא היחוד הוא כביכול ‘להוריד’ אותו אלינו, ולגלות איך שהוא ‘שוכן’ כאן ממש בזה העולם [עניין זה מבואר בדרך נפלא בזוה”ק פרשת יתרו (דף פו.) שמבאר איך כל הספירות העליונות תאבים אל הספירה התחתונה שהיא המלכות, עיין שם ‘וכבוד אלקים הסתר דבר’].

נמצא לפי זה שכל מהות קבלת התורה, הוא לעשות ‘משכן’, דהיינו לגלות בחוש כיצד השם יתברך ‘שוכן’ ונמצא ומתגלה כאן בעולם הזה. וכפי המשל הידוע בדברי חז”ל ‘למלך שהייתה לו בת יחידה, והשיאה לאוהבו, וכשרצה ליטלה עמו אמר לו: ליקח ממך איני יכול, ליפרד ממנה איני יכול, אלא בקשה אחת יש לי ממך, עשה לי קיטון אחד ואדור ביניכם’. כלומר, התורה היא ‘בתו’ של הקב”ה, דהיינו החלק ה’נולד’ ממנו שהוא ‘שכינתו’ כביכול, והוא מבקש מאתנו שכשאנו לוקחים אתנו את התורה, נפעל שגם הוא בעצמו יתגלה בכל מקום שאנו הולכים, ודו”ק.

ובעצם לא היה צריך לבנות משכן בשביל כך, אלא עצם מציאות התורה הביאה את הגילוי הזה, וכפי שהיה בלוחות הראשונות שהיו כביכול ‘לוחות אבנים’ אבל ‘כתובות באצבע אלוקים’, וכל מי שראה אותם, ראה מיד ובחוש כיצד בתוך כל דבר גשמי מאיר גילוי אורו יתברך. ובזה בטלה זוהמתן, ונתבטלו כוחות ההסתרה, והיה להם ‘חירות’ מכל הקליפות וכוחות הרע המסתירות את האמת.

* * *

אלא, שבחטא העגל נפלו מהדרגה הזאת, וחזרו לשלוט הזוהמה וכוחות ההסתרה והרע, וכבר לא היה אפשר לגלות הדבר על ידי התורה בעצמה ועל ידי הלוחות, ולכן הם נשתברו. ואחר שביקש משה רחמים, פעל שיהיה אפשר לגלות זאת מחדש בגילוי של ‘משכן’, שאינו מגרש לגמרי את החושך וההסתרה, אבל הוא מגלה את האמת למי שרואה אותו.

ולכן הוצרך המשכן להיבנות על ידי ישראל בעצמם, כי אמנם נתבאר שפעולת ה’יחוד’ הוא מלמעלה למטה, אבל אינו יכול להיות אלא על ידי ‘אתערותא דלתתא’, דהיינו על ידי גילוי רצון וחשק מצד התחתון שרוצה שיתגלה אליו העליון. ולכן היו צריכים ‘נדיבות לב’ דהיינו חשק ורצון, והוצרכו לקחת דווקא את הדברים הגשמיים שהם זהב וכסף ונחושת, וכל כך הרבה עשירות – כי דווקא בדברים האלו שהם בעצמם כוחות ההסתרה והם גרמו את חטא העגל – צריך לגלות את ה’שכינה’.

והם בעצמם הכלים להשיג ולהכיר את השם יתברך, כי הרשימה הזאת כולל כל סוגי הגוונים והמדות שיש בעולם, שהם הכלים להשיג אלוקותו יתברך במוחש ובהבנה, שזה הכוונה ‘ושכנתי בתוכם’ בלשון רבים, דהיינו בתוך כל הדברים האלו, וממילא על ידי זה יתגלה איך אני שוכן בתוך כל אחד מישראל, בכל זמן ובכל מצב.

ובזה יתבאר הלשון ‘ויקחו לי תרומה’, שאמנם צריך שיהיה מצדם ‘תרומה’ דהיינו התעוררות של חשק וכיסופים אל היחוד הזה, אבל היחוד בעצמו הוא באופן של ‘ויקחו לי’ שיקחו אותי כביכול אליהם דהיינו מלמעלה למטה, וזה שפירש רש”י ‘לשמי’, כי השם מבטא את התגלות הדבר, שיהפוך מדבר מופשט לדבר שאפשר להכיר אותו (ראה ליקוטי הלכות, ברכות השחר, ג).

* * *

והנה התיקון השלם הוא ‘בית המקדש’ ששם מתגלה בשלימות אור הלוחות, ושם רואים בחוש איך השם יתברך נמצא בכל העולם, ולכן בית המקדש היה כח משיכה לכל העולם ואפילו לכל הגוים שראו בחוש מציאותו יתברך כביכול ואיך שהוא נמצא בכל מקום בעולם.

אמנם הדרך להגיע לזה הוא על ידי ‘משכן’, דהיינו שמתחילים לגלות אותו בדרך ‘ארעי’ בכל מקום שהולכים בו אפילו במדבר, עד שזוכים להגיע אל המנוחה ואל הנחלה שהוא ארץ ישראל ובונים את בית המקדש.

וגם בגלותנו, זה הדרך לזכות לבניין בית המקדש, על ידי שאנו עושים ‘מקדש מעט’ שהם בתי כנסיות ובתי מדרשות, ומגלים בהם ודרכם איך שהשם יתברך שוכן בינינו, וכן כל אחד בעצמו צריך לעשות ‘בתוכו’ משכן, ולגלות איך השם יתברך שוכן אצלו, וזאת על ידי הנקודות ה’טובות’ שיש בו, כי כל טוב שיש בו הוא אור אלוקי, ועל ידי שמגלה זאת עושה אצלו משכן פרטי, ומתוך המשכנות הפרטיים של כל אחד נהיה ‘משכן כללי’ שהוא הכח של בית כנסת וציבור, ומתוך כל זה יתגלה לבסוף בית המקדש השלם.

ולכן המשכן נבנה מנדבתם של ישראל, כי הנדבה שכל אחד נתן זהב וכסף ונחושת וכו’, הם הנקודות טובות שלו, שהתקבצו יחד ונעשה מהם משכן כללי, ומכל המשכנות הכלליים נבנה לבסוף בית המקדש, במהרה בימנו אמן.

Podcast: Play in new window | Download