פוסטים

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 47

אתה אוהב יותר את היום או את הלילה?

לא באמת משנה. כי כל יממה מורכבת משניהם. וכנראה, גם כל שלב בחיים.

***

הקניין הארבעה-עשר והחמשה-עשר מקנייני התורה – הם ‘במקרא’ ו’במשנה’.

לכאורה זה לא ‘קנייני התורה’ אלא התורה בעצמה. כלומר: את מה לומדים? מקרא ומשנה. ואף אנו יכולים להוסיף: גמרא, הלכה, קבלה, חסידות ומוסר. והרווחנו עוד חמשה קניינים, ואולי עוד חמשה ימי ‘ספירת העומר’…

אז כנראה שלא. לא מדובר כאן ‘מה’ ללמוד אלא ‘איך’ ללמוד, ויש כאן שני יסודות איך ללמוד – אחד נקרא ‘במקרא’ ואחד נקרא ‘במשנה’, ובמילים אחרות: תורה שבכתב, ותורה שבעל פה. ואלו הם אכן שני ‘אופנים’ של לימוד.

תורה שבכתב זה ‘יום’, ותורה שבעל פה זה ‘לילה’, וכמובא: “כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא היה יודע מתי יום ומתי לילה, רק על ידי זה כשהיה לומד תורה שבכתב, היה יודע שהוא יום, וכשלמד תורה שבעל פה, היה יודע שהוא לילה” (שוחר טוב, תהלים יט, וראה ליקוטי מוהר”ן ג).

***

בלימוד התורה, וגם בקיום התורה – ישנם שני חלקים. ואי אפשר לזה בלא זה.

יש את החלק של ה’הארה’. ההרגשה העילאית של ‘תורת השם’, ו’יש לי קשר עם השם’, ו’אורייתא שמא דקודשא בריך הוא’. ויש את החלק ‘המעשי’ – מה הפשט כאן, ומה צריך לעשות למעשה.

ובדרך כלל אנו נוטים לאחד מהם; או שאוהבים להתעסק עם ה’אורות’, ולהתרפק על ה’גיוואלדיג’ של התורה הקדושה. ומתקשים ‘לרדת’ ולהצטמצם לתוך הפשט והלמעשה. או שעסוקים יותר מדי בגבולות הקרים של הפשט והלומדות, ההלכה והחומרות – ושוכחים עם מה יש לנו עסק.

אז זהו. שלימוד אמיתי, וכל דרגה אמיתית – בהכרח מורכבת משניהם יחד. מצד אחד צריך להבין עם מה יש לנו עסק, ולתת להתלהבות לחדור ללבנו, להדליק ולהאיר אותו. ובד בבד, עלינו להבין שהתורה היא לא ‘כאילו’ ו’בערך’, אלא יש בה גבולות ברורות מאד של שחור ולבן, מותר ואסור כשר או פסול. וצריך לדקדק היטב כדי להבין, ולהתאמץ כדי לקיים.

***

‘מקרא’ – זה אור. אתה יודע שיש אור עצום של תפילין ושל שבת, ואין לך מושג איך אתה מתקשר לזה. ‘משנה’ – זה כלי. אתה יודע היטב איך שומרים שבת ואיך מניחים תפילין, אבל מרגיש קר וחושך. משניהם יחד – תוכל להתחיל לחיות. להכיר שיש אור, ולקבל את הכלים המתאימים אליו.

אורות בלי כלים – זה שגעון. כלים בלי אורות – זה עצבות. שניהם ביחד – זה יהודי נורמלי ושמח.

החיזוק היומי # 7

היום מורכב משתי חלקים – היום והלילה.

איזה מהם חשוב יותר? מסתבר ש’היום’. שהרי אז מניחים טלית ותפילין, ומתפללים רוב התפילות, זהו הזמן שרוב העולם עוסקים בתורה, ואז הוא בעצם הזמן שהעולם ‘חי’ ומתנהל. ‘הלילה’ נועד לכאורה רק לשינה ומנוחה, כדי שיהיה כח ב’יום’ – שהוא העיקר – לעשות את מה שצריך.

אנחנו הרבה יותר ‘אוהבים’ את היום מאשר את הלילה. ביום השמש מאירה וזורחת, רואים פרחים, ציפורים, אנשים. ובכלל, הרבה יותר נחמד להסתובב בעולם. לעומת זאת בלילה הכל חשוך ומפחיד, ולא רואים כמעט כלום.

***

אך למרבה הפלא. החלק החשוב יותר הוא דווקא הלילה!

בדברי חז”ל (עירובין סה), ובדברי הרמב”ם (הלכות תלמוד תורה, פ”ג הי”ג) מבואר – שעיקר הזמן לזכות בחכמת התורה הוא בלילה. ובדברי הזוהר הקדוש (כמעט בכל פרשה) מבואר שעיקר הזמן להתקרב להשם יתברך, ולזכות לכוחות הקדושה, ולכל ההשפעות הטובות בגשמיות ורוחניות – הוא בלילה.

בדברי האריז”ל מבואר עוד יותר, שכל היכולת שלנו להניח טלית ותפילין ביום, ולהתפלל תפילת שחרית – הוא רק על ידי שעושים את סדר הלילה. ומוהרנ”ת מבאר (הלכות השכמת הבוקר) שעל ידי אלו שעושים את סדר הלילה, יכולים כל ישראל להניח טלית ותפילין ביום!

***

השנה מורכבת משני חלקים – החורף והקיץ. מי מהם חשוב יותר?

‘בקיץ’ אמנם רואים את פריחת הפרחים, ויופי הפירות, וכל התחדשות העולם. אבל כל זה רק בזכות ימי החורף – שאז אמנם הכל היה קר גשום וריק, אבל אז נעשתה החרישה והזריעה וההשקיה וכל שאר הפעולות, שעל ידם גדלים הפירות בקיץ.

כך לגבי סדר היום; הלילה הוא הזמן של החרישה והזריעה, שעל ידי זה צומחים הפירות ביום. וכפי שטורחים להשקיע בסדר הלילה, ולקיים ‘הזורעים בדמעה’ – כך זוכים לקצור פירות ביום, ולקיים ‘ברינה יקצורו’.

***

העולם בכלל, וחייו של האדם בפרט – מורכבים מזמנים של גלות וזמנים של גאולה.

כל אחד מעדיף ומייחל לזמנים של גאולה. זמנים יפים שהצלחה מאירה לו פנים, בגשמיות ורוחניות. אף אחד לא אוהב זמנים של גלות, של חוסר מצב רוח, נסיונות והתמודדות.

אך מסתבר, שמה שמביא לנו את הגאולה – היא דווקא הגלות. הזמנים של ההתמודדות הם אלו שמולידות עבורנו את הזמנים של האושר והשמחה.

***

כללו של דבר: ‘יתרון האור’ – אומר שלמה המלך – דווקא ‘מן החושך’, כי החושך תמיד קודם לאור, ואין דרך להגיע אל האור מבלי לעבור תחילה את החושך, ולצלוח אותו מתוך ידיעה כי הוא הדרך אל האור.

משל למה הדבר דומה: יש מטוס גדול, נאה ויפה, עם הרבה מחלקות וסוגי מקומות. נחמד מאד לשבת שם וליהנות מכל המטעמים שמגישים שם. אבל אם לא תא הטייס, שנראה כזה חשוך ומוזנח ומלא כפתורים – המטוס לא יכול לנסוע!…