ארכיון תגיות עבור : המלחמה בין הטוב והרע

בס”ד

הנהגת יעקב מול עשיו

פרשת ‘וישלח’ הוא סיום הסיפור של יעקב אבינו [ובפרשיות שאחר כך, אף שנזכר גם יעקב אבינו – עיקר הסיפור הוא על יוסף והשבטים], ואחר שסיפר בפרשת ‘ויצא’ את המלחמה של יעקב עם לבן, הולך ומספר עתה את המלחמה בין יעקב לעשיו.

ידוע מדברי חז”ל (ב”ר עח, טו) והספרים (רמב”ן, הגר”א ועוד), שפרשה זו מרמזת על הגלות, והיא מלמדת כיצד צריך להתנהג מול עשיו בזמן שלטונו ומלכותו, בפרט בעקבתא דמשיחא. וכן הוא מרמז על מלחמת האדם מול היצר הרע, וכפי שיתבאר בעז”ה.

***

באופן כללי התנהג יעקב אבינו בשלשה דרכים; דורון, תפילה ומלחמה, כמו שכתב רש”י. ומבואר מזה שכך הוא הדרך להתנהג מול הגוים, וכמו שכתב הרמב”ן “נכתבה פרשה זו להודיע כי הציל הקב”ה את עבדו וגאלו וכו’ ויש בה עוד רמז לדורות – כי כל אשר ארע לאבינו עם עשיו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשיו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו; לתפילה, ולדורון, ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהינצל”.

ואם כן יש לנו ללמוד מהות שלשת הדברים הללו, כדי לידע איך להתנהג בזה. אך תחילה יש להקדים כמה עניינים תמוהים לכאורה שהיה בכל מהלך הדברים בכלל, ובכל אחד משלשת הדברים בפרט, ומתוך כך נבוא להבין איך לזכות בזה למעשה.

באופן כללי יש לתמוה: א. מדוע הוצרך לחזר אחר עשיו. ב. מדוע שלח ‘מלאכים ממש’. ג. מה שכתוב ‘עם לבן גרתי’, ‘ויהי לי שור וחמור’ – תמוה מה בא לומר בזה. ד. בדברי רש”י מבואר שהוכיח לו בכמה ראיות שלא התקיימו הברכות, והוא תמוה מאד וכי בא להטיל דופי חס ושלום בברכותיו של יצחק, ואיזה נחמה יש בזה לעשיו. ה. מהם הלשונות הכפולים ‘אחיך’ ו’עשיו’ החוזרים על עצמם לאורך דברי הפרשה כמה וכמה פעמים [‘אל עשיו אחיו’, ‘אל אחיך אל עשיו’, ‘מיד אחי מיד עשיו’].

ובעניין שלשת הדברים, יש להבין: דורון – מה עניין הדורון, ומדוע דווקא המספרים הללו, ומה עניין הריווח בין עדר לעדר, וצריך להבין כל הויכוח שהיה בין יעקב לעשיו אם לקחת את הדורון או לא. תפילה – מצד אחד מזכיר ההבטחות שהבטיח לו השם יתברך, ומצד שני מבקש רחמים ונראה לכאורה שאינו סומך על ההבטחה [ואחר שמבקש רחמים מזכיר שוב ההבטחה]. מלחמה – ‘אם יבא עשיו אל המחנה האחת והכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה’, מניין לו, ושמא חס ושלום יכה את שניהם.

להלן בעז”ה נבאר תחילה מהלך הדברים בדרך הפשט, ואחר כך נבאר בדרך פנימיות.

ביאור פשט – רש”י והרמב”ן

פשטות הדברים הוא, שיעקב אבינו רצה לבדוק מהו יחסו של עשיו אליו, ולכך שלח מלאכים לשאול בשלומו, ולבדוק אם הוא ‘אחיו’ או ‘עשיו’. והם באו אליו והודיעוהו שאינו ‘אחיו’ אלא ‘עשיו’, והוא הולך לקראתו להילחם בו.

ובאמת לכאורה לא הוצרך יעקב אבינו לפנות אליו, וכמבואר בדברי חז”ל (ב”ר עה, ג) שדרשו על זה הפסוק ‘מחזיק באזני כלב עובר’. ורק משום שפנה אליו התעורר השנאה מחדש ואז הוצרך לכל התחבולות הללו. ועל כך כתב הרמב”ן, שכך היה גם תחילת גלות אדום, שהתחיל על ידי שמלכי בית שני באו בברית עם הרומיים, ועל ידי כך נתגלגל נפילתם בידם.

ועל כל פנים אחר שכבר פנה אליו הוצרך להילחם בו, וכאן יש חילוק בדרכי המלחמה בין זמן הגאולה לבין זמן הגלות. בזמן הגאולה – הדרך הוא להילחם בו בפירוש בכח ובגבורה ולהכניע אותו, וכמו שכתוב ‘ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו’, אך בזמן הגלות – אי אפשר להילחם עמו בגלוי ולנצחו, ולכך דרך המלחמה מורכבת משתי הפכים; מצד אחד – צריך להראות לו הכנעה ושפלות כאילו הוא נכנע אליו, ומצד שני – צריך להיות חזק בפנימיותו שלא להיכנע אליו חלילה, ואדרבה, לרמז לו שאינו חושש ממנו.

ולכן לאורך כל דברי הפרשה התנהג בשתי הדרכים כאחד: מצד אחד הראה לו [בגלוי] בשפלות והכנעה – ולכן כינהו ‘אדוני עשיו’ ‘עבדך יעקב’, ושלח לו דורון ומנחה כדי לכבדו, וגם הראה לו כאילו לא נתקיימו הברכות של יצחק [ובזה נתכוון להראות לו שהמכירה של הבכורה לא חלה, וממילא הברכות ששייכים אל הבכור נשארו אצל עשיו (כלי יקר)], ומצד שני הראה לו [ברמז] שהוא חזק ואינו חושש ממנו – ולכן שלח מלאכים ממש, ורמז לו ‘תרי”ג מצוות שמרתי’, וגם רמז לו גודל העשירות שיש לו.

ואחר כך כשפגש אותו גם כן התנהג בשתי הפכים אלו; כלפי חוץ – השתחווה לו יחד עם כל נשיו ובניו, והתחנן לו שיקבל ממנו המנחה כיון שהוא כבוד עבורו לפגוש בו, וגם לא רצה ‘להטריחו’ להתלוות אליו, והבטיח לבוא אליו אל מקומו לבקרו ולכבדו. וכלפי האמת – השתחווה אל השכינה (זוה”ק), ורמז לו שאינו זקוק לו כלל, ושלעתיד לבוא יבוא אליו להילחם בו ולהכניעו.

אלו הם שני הדרכים העיקריים שהשתמש בהם, שהם דורון ומלחמה כאחד; דורון – כלפי חוץ, ומלחמה כלפי האמת. וכל זה עשה על ידי תפילה, כשגם בתוך התפילה – הזכיר מצד אחד ההבטחות שיש בידו, שהם ‘הכח’ שלו, ומצד שני הוצרך לבקש רחמים מחמת שבעת הגלות אין לו אפשרות להראות הכח שלו בגלוי.

הרחבת הדברים – אור החיים

בדברי אור החיים הקדוש מבאר באופן אחר קצת, ולדבריו הקדושים – עשיו בעצמו התנהג בדרך של רמאות, כאשר מצד אחד הראה עצמו כ’אחיו’ ומצד שני התכוון להילחם בו כ’עשיו’. וזה מה שסיפרו המלאכים ליעקב אבינו כשאמרו לו ‘באנו אל אחיך אל עשיו’ – כלומר, שמראה עצמו כאוהב אבל באמת הוא בא להילחם.

ולכן שלח יעקב מלאכים ממש כי רק הם יכולים להבחין בכך, וכאשר סיפרו לו שכך הם פני הדברים – הכין עצמו להתנהג כראוי למצב כזה, ולכן עשה את כל הסדר הזה – כאשר בין יעקב ובין עשיו מדברים ביניהם בשתי לשונות; כלפי חוץ – הם מדברים ומתנהגים כידידים, וכלפי האמת – הם מתכוונים להילחם זה בזה.

ובזה מובן יותר המשך הפרשה כשפגשו זה בזה. כאשר עשיו ‘נושק’ ליעקב ומתכוון ‘לנשוך’ אותו, וכן כששואל אותו ‘מי לך כל המחנה הזה’ כוונתו בפשטות לנושאי המנחה, אך מרמז על המלאכים שהיכו אותו. וכן כשהוא מציע לו ללוותו או להשאיר עמו אנשים משלו – כלפי חוץ נראה כאחווה וכלפי האמת הוא כדי לשלוט עליו. ויעקב השיב לו כאוולתו – ועל כל אחד מהדברים ענה על זה הדרך ממש.

וגם זה מבטא את המהלך של הגלות, כאשר הטוב והרע מעורבים ועשיו אינו מתגלה ברעתו ורשעותו – אלא מראה עצמו כאוהב וכוונתו כדי לתפוס את הטוב ולשלוט עליו. אך לעתיד יתגלה היטב הטוב והרע, ואז על ידי זה בעצמו יהיה הכנעתו של עשיו.

[המהלך הזה נשען על דברי רש”י והרמב”ן והאור החיים, אם כי יש כמה פרטים שהובאו בדבריהם שמשלימים העניין ולא הוזכרו כאן, וכן להיפך – יש כמה פרטים שהוזכרו כאן ולא הוזכרו בפירוש בדבריהם, וגם יש כמה פרטים בדבריהם שעדיין צ”ב – ואין כאן מקום לכל זה].

פנימיות העניין – קדושת לוי, ליקוטי מוהר”ן וליקוטי הלכות

אמנם פנימיות הפרשה מבאר את דרכי המלחמה עם היצר הרע.

היצר הרע נלחם עם האדם בשתי דרכים; בדרך של ‘אח’ ואוהב, ובדרך של ‘עשיו’ ושונא. כאשר בתחילה הוא מפתה את האדם להימשך אחר תאוותיו וחכמותיו, כשהוא מראה לו שיהיה לו כל טוב, וכמתואר באריכות בספר משלי גודל פיתוייו, ובזה הוא מראה עצמו כאח וכאוהב דהיינו כמי שדואג עבורו וחפץ בטובתו.

יחד עם זאת, משתדל הבעל דבר להשכיח מהאדם כל הטובות שעשה עמו השם יתברך, ואדרבה, הוא מראה תמיד את כל הצרות והייסורים והקשיים שיש לו. וכך הוא מצייר את האמת כדבר רע ומצער, ואת השקר כדבר טוב ומענג.

ולפעמים מתלבש הוא בעצמו במצוות, ומראה עצמו כאילו הוא מפתה אותו לעשות טוב, ואדרבה כמי שמסייע לו ללכת בדרכי עבודת ה’, אך באמת הוא מתכוון לרע, כשכל דרכו הוא ריבוי אור שגורם שבירת הכלים, או שבאמת הוא עבירה ורק נדמה כמצווה, ואחר שנמשכים אחריו, הוא מתגלה בכל רעתו ורשעותו, כשפותח את ידו ומראה שאין בידו כלום, ומשאיר את האדם ריק מכל, ויחד עם זאת שובר את לבו ומראה לו כמה הוא רע ורשע ואין לו תקווה.

אלו הם מקצת מהדרכים שבהם משתמש הבעל דבר כדי להטעות את האדם ולהפילו, והם מבוארים לאורך הפרשה מתוך הנהגת עשיו, שדיבר אליו בדרך כבוד ונשק לו, וגם הראה עצמו כמי שאינו חפץ אפילו לקחת מנחה, ואף הציע לו לילך עמו או להשאיר לו מאנשיו, שכל זה מרמז על הדרכים האלו ועוד.

***

ועל זה צריך להשתמש בשלשת העצות:

תפילה – א. צריך לבקש רחמים מהשם יתברך, כי אלמלא הקב”ה עוזרו אין יכול לו. ב. צריך לפרש שיחתו היטב ולבקש ‘הצילני נא מיד אחי מיד עשיו’ היינו משני דרכי היצר, הן ‘אחי’ והן ‘עשיו’. ג. בעת התפילה אסור לבקש מחמת ‘זכויותיו’ [אלא רק במלחמה כנגד הרע – אז צריך לזכור את זכויותיו וכוחותיו], אלא רק במתנת חינם (ליקוטי מוהר”ן סימן כ). ד. יחד עם זאת צריך להזכיר לעצמו טובותיו של השם יתברך, וגם להיות בטוח בהצלתו.

מלחמה – המלחמה הוא חלק ‘עשה טוב’, שהוא עומד ממש לנגד הרע. והדרך לעשות זאת אינו בדרך מלחמה פנים בפנים אלא בדרך תחבולה. כי אם יחליט ללכת בדרך מסוים בדווקא – יכול להישבר מזה ויפול לגמרי מעבודת ה’, ובשביל זה צריך לעשות שני מחנות ויותר, כלומר להכין לעצמו כמה וכמה דרכים כיצד לעבוד את השם יתברך. אך מצד שני צריך ליזהר מזה בעצמו – שלא ליפול לחלוקת העצה ולספיקות מה לעשות, אלא יעשה מה שביכלתו והיה סמוך לבו ובטוח שכל מה שעושה בעבודת ה’ הוא טוב. וגם כשאינו יכול לעשות את מה שרוצה לכתחילה, יעשה מה שכן יכול, העיקר לחטוף טוב ולשמוח בזה.

דורון –  הדורון הוא חלק ה’סור מרע’. והיינו כשאינו עוסק להדיא בטוב, בתורה או תפילה ומצוות, אלא מתנהג בענייני העולם והולך כביכול בדרכו של ‘עשיו’. אך כאן צריך להיות חכם ולראות איך שלא ללכת אחריו לגמרי, ולא ליפול ברשתו – אלא לעבוד בזה את השם יתברך, ולמצוא שם את השם יתברך. ובשביל זה צריך לעשות ריווח בין עדר לעדר – לנסות לחטוף ולגזול טוב בכל פעם שיכול, וגם למצוא הרחבה בתוך כל הצרות והנפילות, ועל ידי זה למצוא את השם יתברך.

ויש עוד הרבה להאריך ולהרחיב בזה, כי בפרשה זו טמונים כל דרכי היצר ותחבולותיו, ומנגד – כל דרכי עבודת ה’ והכנעת היצר, אך אין הגליון מספיק ותן לחכם ויחכם עוד.

Podcast: Play in new window | Download