Photo by Jeremy Thomas on Unsplashבס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 46
‘יצאתי מדעתי – תיכף אשוב’…
מוכר? קורה לפעמים. אבל יש מצב גרוע יותר: ‘יצאתי מדעתי – לזמן בלתי ידוע, ספק אם אשוב’…
***
הקניין השלשה-עשר מקנייני התורה הוא ‘ביישוב’, וביאר רש”י ‘ביישוב הדעת’.
יישוב הדעת. המוצר הכי בסיסי, והכי לא מצוי. בדרך כלל הוא מצוי בבתי אבות, אם עדיין יש ‘דעת’… ככה זה. כל החיים יש ‘דעת’ ואין ‘יישוב’, ובגיל תשעים, כשמגיע ה’יישוב’ – צריכים לחפש את ה’דעת’…
אנחנו חיים אמנם בתוך ה’יישוב’, אבל רחוקים מאד מלהיות מיושבים. כמעט בכל זמן מקום ומצב שתפגוש בנאדם, ותרצה ממנו משהו, הוא יאמר ‘אין לי זמן’, ויסמן לך באצבעו על אזור הגרון, בצורה שאומרת ‘אני ממש חנוק, אין לי זמן לנשום’.
לכשתבדוק במה הוא עסוק, אולי הוא מנהל מוסד או עסקן רפואי – תגלה שהוא עסוק ב’אין לי זמן’. כלומר, בתפילה ‘אין לו זמן’ כי הוא ממהר הביתה. בבית ‘אין לו זמן’ כי הוא ממהר ללימודים / לעבודה. כשהוא מגיע לשם, עדיין ‘אין לו זמן’ כי הוא בפיגור וחייב להשלים המון דברים שהצטברו – מכל הזמנים שבהם ‘לא היה לו זמן’… וכך הלאה.
בקיצור: ביום, בלילה, בבית, בבית כנסת, בלימוד, בעבודה, בבנק, באוטובוס, ברמזור, ואפילו בחופשה – תראה אנשים עומדים על קוצים, חסרי סבלנות, עם מבט לחוץ שנעוץ בשעון / בטלפון / או מעבר לאופק הרחוק…
***
זה נכון לגמרי. אין לנו הרבה זמן. סך הכל עשרים וארבע שעות, כפול לא הרבה ימים, ובכלל לא הרבה שנים, וכבר צריכים להספיד אותנו.
אבל בתוך ה’קצת’ הזה – אנחנו מספיקים דברים; שלש תפילות ביום, קצת לימוד פה ושם, קשר עם חברים [ולפעמים גם עם המשפחה], חסדים מידי פעם, ועוד כמה דברים. והדברים האלו – גם אם הם קצת, הם שווים המון, כי זה ‘כל’ מה שמתבקש מאתנו, גרם לא יותר.
הבעיה העיקרית היא, שגם את ה’קצת’ הזה אין לנו, כי אנחנו פשוט ‘לא שם’. אם בתפילה חושבים על הבית, ובבית על הכולל, ובכולל על הבנק, ובבנק על האוכל, ובאוכל על הטלפון, ובטלפון על הכסף. נמצא שלא היינו – לא בתפילה, לא בבית, לא בכולל, לא בבנק, לא באוכל, לא בטלפון, ולא בכסף…
‘יישוב הדעת’ – פירושו: תהיה כאן. יש לך רק ‘קצת זמן’, ואתה מסוגל לעשות רק ‘טיפ-טיפה’? אין שום בעיה. אבל את זה תעשה עם כל הלב וכל הנשמה. הכמות זה לא הנושא, אלא האיכות, והאיכות לא דורשת כלום, רק אותך בעצמך…
***
איך אנחנו אוהבים לומר? ‘אין לי זמן לנשום’. וזה כל כך נכון. כי כל הבעיה היא כשלא עוצרים ‘לנשום’. אבל אם תעצור לכמה שניות לפני כל דבר, תנשום עמוק, ואז תיכנס לזה – זו תהיה חוויה אחרת. חצי שעה של תפילה, רבע שעה של לימוד – עם ‘יישוב הדעת’, זו חוויה! ויש לנו עולם מלא של חוויות כאלו.
יישוב הדעת – זה לא ‘עוד משהו’, אלא כל העניין. לעשות משהו ‘עם’ יישוב הדעת או ‘בלי’ – זה הרבה יותר מההבדל בין טשולנט חם או קר.