פוסטים

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 88

האם אתה יכול רק ‘לחדש’?

או שיש גם לתורה מה לחדש ‘לך’… ואולי גם לעוד אנשים יש מה לחדש לך.

***

כמה הרהורים לרגל היארצייט של הרב אלישיב זצ”ל.

מצד אחד – יש הרבה מה לספר עליו וללמוד מדרכיו. ומצד שני – באמת אין הרבה… כי הכל מתרכז פחות או יותר סביב שתי נושאים עיקריים: התמדה ובהירות.

שני הדברים האלו – היו מאד מאד ייחודיים אצלו; התמדה מופלגת ונדירה, וגם בהירות מדהימה בכל עניין ונושא. וחוץ מזה, מה עוד צריך.

ובכל זאת, יש מקום להצביע על זווית נוספת מאד ייחודית. ואולי אין זו זווית ‘נוספת’ – אלא הרקע שמאחורי שתי המעלות הנפלאות של ההתמדה והבהירות.

כי למרות שנראה שהוא נולד עם שעון ביולוגי ועם דבק לכסא – מסתבר שזה לא כך, והרבה סיפורים מעידים על כך, שזה לא בא ב’טבעי’ אלא דרש התמודדות.

אז איך בכל זאת, והאם אפשר להעתיק את זה (חלקית לפחות).

***

הייתה לו גישה מאד מעניינת – ללימוד התורה, וגם לאנשים.

כשרואים אותו לומד – ניתן להבחין בבירור, שהוא פתוח לשמוע… כלומר, הוא ניגש מתוך הנחה שיש לתורה מה לחדש לו.

הוא לא לומד את הגמרא / ראשונים / שולחן ערוך – כמשהו מוכר, שהוא כבר יודע מה כתוב כאן, ורק חוזר כדי לקיים מצוות לימוד תורה וכדי לא לשכוח, אלא כמשהו שהוא לומד ממש כעת, ולא בהצגה אלא בכל הכנות.

הוא קורא את המשנה מתוך ‘הקשבה’ מלאה, ומנסה להסביר לעצמו מה כתוב כאן. פתאום ‘מתעוררת’ לו קושיא והוא ממהר להציץ בתוספות. ואז ‘נזכר’ שיש על זה רשב”א, וכשהעניין מתיישב בדעתו – הוא עושה תנועה כזאת של התפעלות, כאומר ‘וואו, איזה יופי’.

ולא רק ליד הגמרא, אלא גם ליד אנשים. כשאמרו בפניו דברים שהוא לא ידע, בפרט מספרים שהוא לא כל כך עסק בהם כמו ספרי חסידות – הוא היה מקשיב בהתעניינות, ומגלה הנאה מרובה והתפעלות משמיעתם, ושוב, לא בהצגה אלא בכנות.

***

מבחינתו – כל יום, היה לו מה לחדש לו. כל הידע שכבר היה לו מאתמול ומלפני תשעים שנה – אינו רלוונטי בכלל להיום. יום חדש – כנראה נושא בכנפיו בשורות טובות עבורו, ודברים חדשים שהוא עוד לא ידע או לא הבין מעולם.

מתוך כך, הייתה לו סיבה טובה לקום כל כך מוקדם, ולשבת שעות על גבי שעות בהתמדה וברציפות – לא מתוך ‘עבודה’ ו’התגברות’, אלא מתוך משיכה טבעית להתעדכן בחדשות של היום. ולכן, הוא מעולם לא הזקין, כי אם מדובר על חדשות – אז החדשות של היום הם בן-יומו ולא בן תשעים.

ובינינו, כולנו עושים את זה, רק לא מאמינים שיש לתורה מה לחדש לנו, ולא לאנשים אחרים – רק לעיתון ולתקשורת. אז אולי כדאי לחפש. אם הוא מצא שם – אולי נשאר גם לנו מה למצוא שם. אולי.

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 79

את מה אתה חוגג?

בדרך כלל ימים ‘מוצלחים’, או לפחות איזה ‘סיום’; סיום מסכת, סיום שנה, או סיום תקופה.

***

כל הימים טובים שיש לנו, הם בזמנים בהם היו דברים טובים – יציאת מצרים, קבלת התורה, ענני כבוד, נס חנוכה, ונס פורים; או בזמנים של ‘סיום’ – שבת קודש, שמיטה וכדומה. אבל יש חג אחד, יוצא מן הכלל – ושמו ‘ראש חודש’.

החג הזה אינו ‘סיום’ אלא התחלה, ואינו מבטא שום דבר מיוחד ומשמח. אדרבה, הוא חל דווקא ביום הכי חשוך של החודש, הזמן בו הירח מופיע בתחילת הלילה למשך זמן קצר בלבד ומיד נעלם, וגם כשהוא מופיע, הוא מופיע בנוכחות מאד קטנה חיורת וחלשה. ואז, דווקא אז אנו חוגגים ‘ראש חודש’.

***

חוגגים? לא בדיוק. יום רגיל לכל דבר; לימודים כרגיל ועסקים כרגיל [למעט נשים שאסורות במלאכות מסוימות], אבל באמת זהו ‘חג’ לכל דבר, חג מדאורייתא. אסור להתענות בו, ויש מצוה לעשות בו סעודה, כשהשולחן ערוך מקדיש לזה לא פחות מסימן שלם ‘מצוה להרבות בסעודת ראש חודש’ (אורח חיים סימן תיט, וסימנך ‘תאכל יותר טוב’). אז מה פתאום לעשות חג ביום כזה, ואיזה מין חג הוא זה, בו ממשיכים הכל כרגיל, ורק צריכים להיזכר קודם השקיעה אם כבר עשינו סעודה או לא… [וגם זה אינו חובה, אלא מצוה].

קודם שנבין זאת, נשים לב שאכן החג הזה אינו אלא אצלנו, וכמו שאנו אומרים בתפילה ‘ראשי חדשים לעמך נתת’ וכן בהמשך ‘כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות, וחוקי ראשי חדשים להם נתת’. הגוים אין להם בכלל ‘חודשים’, כי הם מונים לחמה. ואפילו היחידים מתוכם שמונים ללבנה ויש להם חודשים, אבל אין להם ‘ראש חודש’ [ואם היו עושים ראש חודש, היו לבטח עושים את זה באמצע החודש, כשהלבנה בשלמותה ומראה לכאורה את שליטתה].

***

התשובה היא שיש ‘שמחה’ ויש ‘התרגשות’.

אנחנו באמת כן חוגגים התחלות; ברית מילה, חלאק’ה, מסיבת סידור, מסיבת חומש, בר מצוה, וחתונה. כל אלו מבטאים ‘התחלה’ של משהו חדש.

כשקורה מאורע טוב, אנו ‘שמחים’. אבל כשמתחיל משהו חדש – אין שום סיבה ‘לשמוח’, אבל יש בהחלט סיבה להתרגש, כי מתחיל כאן תהליך חדש, וזה מעורר התרגשות.

בראש חודש אנחנו ‘מתרגשים’ מהתהליך החדש אליו אנו נכנסים. המרגש ביותר עבורנו הוא לראות את הירח ‘מתחיל’ תהליך חדש. הוא לא גדול ולא עוצמתי, הוא קטן מאד אבל הוא ‘מתחיל’, וזה מאד מרגש.

ומהחג הזה, אנו שואבים כוחות, לעשות מכל יום ‘חג’ – חג של התחדשות והתחלה חדשה.