Photo by Rebecca Prest on Unsplashבס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 28
אתה מרגיש חלש לפעמים?
אם לא – תיאלץ להמתין לחיזוק הבא. אם כן – יש לי סוד לגלות לך.
***
בעולם יש יצורים ‘חזקים’ ויש יצורים ‘חלשים’. יתוש הוא יצור חלש, ופיל הוא יצור חזק, זאת עובדה, ואף אחד לא מנסה להתווכח על זה או לשנות את זה.
זה לא אומר שהיצור החלש הוא ‘פוחד’ מהיצור החזק, לפעמים הוא דווקא יכול להתגבר עליו, וכמו שאמרו חז”ל ‘אימת חלש על גיבור’, אבל סוף סוף – הוא החלש, והוא הגיבור.
שונה מכולם הוא האדם. האדם מטבעו הוא יצור חלש, אולי החלש ביותר. לא רק בגוף, אלא גם ובעיקר בנפש. הנפש שלו כל כך רגישה וכל כך חלשה וחסרת אונים. והוא מתמודד כל הזמן עם מצבים של חולשה – זמניים או קבועים.
ולמרבה הפלא – הוא היחיד שמתבייש בזה, ומנסה להסתיר את החולשות שלו, ולהראות עצמו חזק, גיבור ומושלם. רוב בני אדם לא אוהבים להראות את החולשות שלהם, ולא אוהבים להיראות חלשים. [חוץ מאנשים שעושים מזה פרנסה, ומוכנים לשלם את המחיר של ה’בזיון’…]
***
החולשה מעמידה אותנו בעמדת ‘נצרך’. ואדם לא אוהב להרגיש נצרך. אנו מתפללים ‘ואל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם’. לא רוצים להיות מושא לרחמים, ולכן מעדיפים להיראות כמי שאינו זקוק לכך.
וזה נכון – כלפי כל העולם. אבל לא נכון – כלפי כתובת אחת. כשאנחנו עומדים לפני השם יתברך, אנחנו גם מנסים לעשות ‘שרירים’, ולהראות את עצמנו חזקים, חוץ מנקודה פה ונקודה שם. אבל חוץ מזה – הכל בסדר ‘ברוך השם’.
וזה כל כך חבל, שאם זה לא היה עצוב זה היה מאד מצחיק. זה לא נעשה בכוונה, אלא מרוב ההרגל להראות את החלקים היפים שבנו, ולהסתיר את החולשות – אנו עושים את זה גם במקום הזה.
כמו הסיפור על בעל חוב ששאל את חברו מה לעשות עם הנושים הרבים, והלה יעץ לו שיעשה עצמו ‘משוגע’ וכך יעזבו אותו. הוא אכן עשה כך, וזה עבד מצוין. וגם כשהגיע אותו חבר בעצמו לגבות את חובו הוא השתמש בעצה הזאת, עד שהלה דפק לו על הראש, ואמר לו: הלו, לי אתה לא יכול לעשות הצגות, אני זה שנתתי לך את הרעיון…
***
החולשות לא נועדו כדי לברוח מהם, אלא כדי ‘להישאר’ שם, ולהביא אותם כמו שהם לפני השם יתברך, ולומר לו: אבא, אני חלש. זהו, זה הכל.
אתה יודע איזה ‘גל של רחמים’ אתה תרגיש במקום הזה? פתאום תרגיש איך שכל סדק וכל פינה שנמצאים בחולשה שלך – מתמלאים ברחמים, אהבה וחמלה, שמעולם לא חווית, ותגלה איך שהחולשה בעצמה היא הכלי הנהדר ביותר שקבלת מעודך.
נכון, לא צריך להראות את זה לאחרים, וגם לא צריך ‘להתעסק’ בזה כל היום. אבל פעם בשנה, כשמגיע פורים ‘תפשוט את היד’, בתנועה כזאת של ‘זה מה שאני – חלש וחסר אונים’, ואז תרגיש איך שהרחמים האין-סופיים ‘שוטפים’ אותך, ואתה תצא משם ‘חזק’ ו’אהוב’ כפי שלא היית מימיך.
ואז, כשתתגעגע לכך – תעשה לך ‘פורים קטן’ פעם בשבוע, או פעם ביום, ותנצל כל חולשה שיש לך – כדי להפוך דרכה לחזק יותר, לא בצורה של מלחמה או בריחה, אלא בצורה של ‘פשיטת יד’, וכל הפושט יד, בלי חכמות ובלי פוזות, נותנים לו.