NASAהחיזוק היומי קצר ולעניין # 12
רבי נתן אמר על עצמו, שהוא לא יכול להזיז אצבע בלי תפילה.
ואנחנו, כמעט לא מצליחים ‘להפסיק’ להזיז את האצבעות והידיים והרגליים – כדי להתפלל רגע…
אבל יש ‘תזוזה’ – שהיא יותר חזקה מתפילה.
אדם מטבעו נמצא בתנועה קדימה.
מאז שהתינוק נולד, הוא לא מפסיק לחשוב מה ‘עוד’ אפשר לעשות. וכך הוא מנסה לפתוח עיניים, אחר כך לחייך, בהמשך להתהפך, לזחול, ללכת, ולרוץ. [ואגב, כל שלב כזה מגיע לסיומו לאחר כ-10,000 נסיונות שכשלו, כך על פי מחקרים].
לאחר ההתפחות הפיזית, מתחיל ההתפתחות השכלית – הוא מתחיל לשחק, להחזיק ספר, לקרוא אותיות, לחבר אותם על ידי ניקוד, ואחר כך מתחיל להבין, וכן הלאה. בשלב הבא מגיע ההתפתחות הרגשית, וגם בזה הוא מחפש תמיד איך להתקדם, ומה ‘עוד’ הוא לא מכיר.
זהו טבע האדם. להתקדם, לצעוד, ללכת. אף פעם לא לעצור. יצר הסקרנות החזק, והרצון להצליח – דוחף את האדם שלא יישאר היום באותו מקום שהוא היה אתמול.
ומה עושים כזה לא הולך? אתה רוצה להתקדם אבל מרגיש שזה לא הולך?! וזה הרי בדרך כלל ההרגשה שלנו. החל מגיל מסוים, מאז שנכנסים לכביש האמיתי של החיים, הגשמיים והרוחניים – העסק מתחיל לחרוק, אתה רוצה משהו אחד, והעסק נוסע לכיוון ההפוך. מה עושים?
יהודי מאמין – צועק להשם! אתה מבין שאין דבר כזה ‘לא הולך’ סתם, אם לא הולך, יש מישהו שעושה את זה, והוא מחכה שתפנה אליו ותדבר אתו על כך. אז זה מה שעושים. פונים אליו – בתפילה, תחינה, צעקה, עד שהדרך נפתחת.
אם אתה עוד יותר חכם – אתה עושה את זה ‘לפני’. לא מחכה לשלב שזה ‘לא הולך’ ואז פונה ‘בלית ברירה’ למקור, אלא מראש הולך אלי, מדבר אתו על התכניות, ומבקש סייעתא דשמיא. וכמו שאמר רבינו “את מה שהעולם עושה בסוף – תעשו אתם בהתחלה”.
אבל יש מצב אחר. קוראים לזה ‘קטנות’.
במצב הזה, אתה בכלל לא מנסה ללכת. אלא מתיישב לכתחילה רגל על רגל, ואומר: אין לי כח ללכת. נמאס לי לנסות להתקדם, גדול עלי, אני מיואש וזהו. זה יכול להיות ברגע מסוים של חוסר מצב רוח, ויכול להיות במצב של מצוקה קשה. אתה פשוט מתכנס בתוך עצמך, ואומר: נמאס לי מעצמי, נמאס לי מהעולם, וזהו.
אבל המצפון לא נותן לך, יש את הנקודה הפנימית שדוחפת אותך לזוז, לעשות משהו, להתקדם. אז בשביל להרגיע את המצפון, אתה צועק להשם… צעקה כזאת של ‘העברת כרטיס’ רק בשביל שתוכל לומר ‘עשיתי משהו’.
ואז, השם עונה לך: מה אתה צועק אלי? תתחיל ללכת. כלומר, אתה צריך קודם כל לעשות את שלך וללכת, ואז, כשאתה נתקע וצריך עזרה – אני יעזור לך, אבל אני לא ‘ילך במקומך’…
יתירה מזאת, אם אתה תעשה מסירות נפש, ומתוך המצב של ‘קטנות’, תתגבר ותתחיל ללכת, אפילו קצת – השם יתברך יעזור גם לך ‘במסירות נפש’, ויקרע בפניך את הים.