פרשת משפטים היא הפרשה השישית בחומש שמות ובסדר ה’שובבים’. בפרשה זו מסתיים סדר יציאת מצרים וקבלת התורה, שהוא סדר לידת עם ישראל והתהוותו. [בשנה מעוברת מוסיפים ל’שובבים’ גם את פרשיות תרומה ותצוה, שהם בניין המשכן, שבזה חזרו למעלת אבותם, כמבואר ברמב”ן, וכפי שיתבאר בעז”ה במאמרים הבאים].
לכאורה פרשה זו כבר אינה עוסקת ב’קבלת התורה’, אלא ב’קיום התורה’. כלומר, לאחר שקבלנו את התורה [בפרשת יתרו], בא הכתוב ומלמד אותנו סדר המצוות והמשפטים, כדי שנדע איך לקיים את התורה.
אך אילו היה כן, לא היתה פרשה זו מופיעה בחומש שמות, אלא בחומשים הבאים שבהם מפורטים רוב המצוות. ואם היא מופיעה בפרשה זו, אות הוא כי היא חלק מ’סיפור’ קבלת התורה. ולכן, בסיום הפרשה ‘חוזרים’ לסדר מעמד הר סיני, ומסיימים את סיפור הדברים. באופן שכביכול כל פרשת משפטים היא ‘באמצע’ הסיפור והסדר של מעמד הר סיני וקבלת התורה.
אם כן נמצא שבפרשה זו יש לימוד חשוב, שבלעדיו עדיין אין משמעות לקבלת התורה, וצריכים לכתוב מיד פרשה זו – ובאמצע סיפור הדברים – כדי ללמדנו מהות קבלת התורה, ומהות קיומה. וזה גם הסיום של סדר ה’שובבים’, שבהם אנו מתקנים את הנפש ומחדשים אותה לטובה.
התמיהות שבפרשה
א. ‘ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם’ – 1. כל הפסוק לכאורה מיותר. כי מהמשך הפסוקים מובן שמדובר במשפטים, ומה צריך להקדמה זו. 2. הלשון ‘ואלה’ מוסיף על הראשונים. מי הם הראשונים, ומה השייכות ביניהם לבין המצוות הללו. 3. ‘אשר תשים לפניהם’, מה הכוונה ‘להשים’ ולפני מי.
ב. האם אלו הם המצוות הראשונות שראוי לדבר אליהם מיד לאחר קבלת התורה. הרי רוב הפרשה עוסקת בגנב וגזלן רוצח ומזיק ודומיהם, ועולה כל כולנה עבד עברי, שנפל לגמרי מיהדותו לדרגה של עבד עד שמותר בשפחה כנענית, ואיך שייך שדווקא מצוה זו היא הראשונה לאחר קבלת התורה.
ג. בסוף הפרשה חוזר הכתוב ומתחיל ‘ואל משה אמר’, שכל זה היה בחמישי בסיון קדם קבלת התורה, ומדוע לא הופיע כסדר בפרשת יתרו, אלא בפרשת משפטים, וגם בפרשה זו – מופיע רק לאחר כל סדר המצוות ולא בתחילתו.
ד. בפרשה זו נזכר שאמרו ‘נעשה ונשמע’, ולא נזכר בפרשה הקודמת וצריך ביאור.
ביאור הפשט
א. רש”י מבאר שכל המצוות האלו נאמרו בסיני, ולכן נאמר ‘ואלה’ בתוספת וא”ו, לרמז ‘מה הראשונים [עשרת הדברות] מסיני, אף אלו מסיני’. והרמב”ן מוסיף ומבאר, שעשרת הדברות נאמרו באופן כללי, ומיד לאחר מכן מתחיל לפרט; בסיום פרשת יתרו פרט שתי הדברות הראשונות ‘אנכי’ ‘ולא יהיה לך’ ועל זה נאמר שם ‘לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב’ ו’מזבח אבנים תעשה לי’. ובפרשה זו ממשיך לפרט מה שנוגע ל’לא תרצח’ ו’לא תגנוב’ ו’כיבוד אב ואם’ ושאר הדברות.
ב. אשר תשים לפניהם, מבאר רש”י: שאסור לדון לפני גוים, ושצריך לערוך בפניהם כשולחן ערוך [ויש להוסיף דברי חז”ל מבואר אשר תשים ‘לפניהם’, השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה]. ובאור החיים הקדוש מבאר שלא כל המצוות מוכרחים לכל אחד, כי יש מצוות שאינם שייכים אלא לחלק מעם ישראל, אבל המצוות הכתובות בפרשה זו צריך לשים ‘לפניהם’ היינו לפני כולם ולא רק מקצתם.
בהמשך הפרשה, מבואר באור החיים הקדוש בדרך רמז עניין עבד עברי, ואמה העבריה, ועוד כמה פרשיות, שמרמז על הנשמה ועל עם ישראל, דברים נפלאים מאד.
ביאור הפנימיות
בזוהר הקדוש בפרשה זו מבואר באריכות עניין הגלגולים, וכל זה מרומז בתיבות ‘ואלה המשפטים’ – אילין רזא דגלגוליא. ואם כי הוא בדרך סוד, יש להבין השייכות שלו לפשטות התיבות ‘ואלה המשפטים’.
ולהבנת העניין יש להקדים דברי חז”ל [שהובאו לעיל] ‘השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה’, וצריך להבין מדוע נרמז העניין דווקא כאן.
והביאור הוא, שעיקר תורף תפקידו של האדם, שבשביל זה נברא העולם, ובשביל זה קבלנו את התורה – הוא המתקת הדינים. וכפי שיתבאר.
* * *
וביאור העניין הוא כך:
העולם הזה הוא מקום של ‘דינים’. ‘דינים’ אינם בדווקא צרות, קשיים, התמודדות ונסיונות, שכל אלו הם ‘תוצאה’ של הדינים, אבל הדינים בעצמם עניינם ‘צמצום’ והסתרה.
שתי התנועות העיקריות שמתגלות בעולם הם ‘חסדים’ ו’גבורות’. חסדים הם תנועה של גילוי והתפשטות וקרבה, וגבורות הם תנועה של הסתרה, צמצום, וריחוק. ובכל יום מתגלים שתי החלקים האלו שמרכיבים את מציאות העולם; מצד אחד יש בכל יום אור השמש, אויר לנשימה, אוכל לאכול, ושפע חדש שמגיע לעולם, ומצד שני יש הסתרה חדשה.
ההסתרה נועדה כדי ליצור ‘כלי’ עבור השפע, אך במפגש הראשון רואים בו ‘צמצום’. הגבורות מציירים את העולם כמקום ‘נפרד’, שבו שולטת הנהגת הטבע, ויש לו כוחות משל עצמו. הגישה הזאת לוקחת את השפע והופכת את ה’ציור’ שלו מחסדים לגבורות, ותחת שהשפע הזה יקרב את האדם אל זה שמשפיע את השפע, ויגלה את אהבתו אליו, שזה הדבר שאותו אנו צריכים באמת – הוא מצייר זאת כמציאות בפני עצמה, שבמקרה הטוב רק מכסה את הנותן, ולא יוצרת קשר ביניהם, ובמקרה הגרוע נותנת את ההרגשה שאף אחד לא מבטיח את השפע הזה, והוא נתון לשליטת הטבע והמאורעות.
התוצאה מזה, הם כל היצרים הרעים, שמוצאים כר נרחב לפעולה אחר שמציגים את העולם כמציאות לעצמו. וכן כל הצרות והייסורים, הנסיונות הקשיים וההתמודדויות, שכולם הם תוצאה של הצמצום וההסתרה. כי אם יגלה אדם את הטוב, ואת מי שמשפיע אותו – לא תהיה עליו שליטה של היצר הרע, ולא של הנהגת הטבע.
וזה נקרא ‘המתקת הדינים’. המתקת הדינים עניינו לגלות מי ברא את ה’דינים’ בעצמם, כלומר את העולם עם כל הצמצום וההסתרה שהוא יוצר. והגילוי הזה לא רק מבטל את הדינים, אלא ‘ממתיק’ אותם והופך אותם להיות כלי ש’יצייר’ בעיניו את מציאות ה’, אהבתו, יראתו, תפארתו ושאר מידותיו, וכך יהיה לו חיבור אליו.
בשביל לעשות את זה קבלנו את התורה, שהיא בעצמה מורכבת משתי חלקים: אור רוחני, שמצומצם לתוך אותיות, ומדברת בלשון של העולם הזה. התורה מגלה איך שכל פרט בעולם – שנראה כ’דין’ – הוא בסך הכל אפשרות לקיום מצוה, ולגלות את אור השם יתברך בעולם. נמצא שהתורה בעצמה היא המתקת הדין, ועל ידה יכולים להמתיק כל הדינים שבעולם.
* * *
לכן, הפרשה הראשונה שאחר קבלת התורה מתחילה ‘ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם’, כלומר, למד אותם כיצד ניתן על ידי התורה להמתיק את כל הדינים. ומיד מתחילה לפרט כל המקרים הקשים של גניבות, נזיקין, רציחה, וכל מיני דינים ובעיות, ומגלה כיצד התורה מתייחס לכל המציאויות האלו, ומגלה כיצד בכל אחד מהם יש מצוה, ועל ידי זה מהפכים את ה’דין’ וה’משפט’ הזה לאור של תורה, שמתגלה שם השם יתברך.
ומהפסוק הזה דרשו חז”ל ‘השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינים שבתורה’. כלומר, כדי שתוכל להמתיק ‘דינים’ צריך להשוות אשה לאיש. איש ואשה הם שני סוגי מצבים הנקראים ‘אמת’ ו’אמונה’, האיש מייצג את המצב בו יש לאדם דעת, ויכול להכיר באמת ולהבין אותה, ומתוך כך להתחבר אליה. ואשה מייצגת את המצב בו אין לאדם דעת, ואינו יכול להכיר את האמת ולהבין אותה, ואין בידו אפשרות אלא ‘להאמין’ בה.
ואם אדם סבור שרק בזמן שהוא ‘איש’ ומאיר לו ה’אמת’ – יש לו חיבור לתורה, ואילו בזמנים שבהם הוא ‘אשה’ ואינו יכול להבין את האמת – אין לו חיבור לתורה, בזה הוא משליט את הדינים עליו, ומרים ידיים כלפיהם, כביכול אין בידו להמתיקם. אך אם הוא ‘משוה’ אשה לאיש, ומאמין שגם במצב של אשה הוא מחובר לתורה, על ידי אמונה פשוטה – בזה הוא מגלה שהתורה ממתיקה את המצב של הדין וההסתרה, ויש בידו יכולת להמתיק הדינים.
ולכן דווקא בפרשה זו נאמר ‘נעשה ונשמע’, שמדבר על שני סוגי מצבים; ‘נעשה’ הוא מצב של איש, שמאיר לו האמת והוא יכול לעשות ולקיים. ‘נשמע’ הוא במצב של אשה, שבו אין בידו כח לעשות ולקיים, והנטייה באותם מצבים הוא אפילו לא ‘לשמוע’, מחמת שאינו שייך לזה. אך עם ישראל אמרו ‘ונשמע’, כלומר שגם במצבים כאלו שאיני יכול ‘לעשות’ לפחות ‘אשמע’, ואאמין בזה שהתורה שייך גם למצב הזה. ואת זה הם אמרו רק לאחר פרשת משפטים.
וזה סדר הגלגולים. שהוא עונש קשה מאד וכמבואר בדברי הרמ”ק על דברי הזוהר בפרשה זו, שהרבה יותר טוב לאדם לקבל ייסורי גיהנם שרוחצים אותו ומגיע לגן עדן, מאשר לרדת שוב לעולם הזה ואינו יודע מה יהיה עמו. ומדוע באמת נגזר כזה עונש? כי מה שאדם פגם וקלקל – אפשר לרחוץ ולתקן, אך השליחות שלו שעדיין לא עשה, דהיינו להמתיק דינים – מה יעזור לרחוץ ולתקן, הרי צריך להשלים שליחותו. ולכן בפסוק זה ‘ואלה המשפטים’ נרמז סדר הגלגולים.
* * *
תמצית העניין למעשה, נמצא בפרשה של עבד עברי.
המתקת הדין פירושו שאדם צריך לירד לעולם, ולירד לענייני העולם, דהיינו כל ענייני הגשמיות – אך לא להיות ‘עבד’ של העולם ושל הדברים הגשמיים ושל כל הצרות, אלא להיות ‘שולט’ עליהם, ובזה הוא ממתיק אותם. כי כאשר אדם יודע שיש לו שליחות בכל דבר כזה, הוא נזהר שלא ‘להימשך’ אחרי הדברים האלו, ולא לתת להם ‘לשלוט’ עליו ולקבוע עבורו מתי וכמה, אלא הוא נמצא כאן בשביל השליחות שיש לו בזה, לא פחות ולא יותר, ויש הרבה להרחיב בזה, אך כלל זה נקוט בידך.
‘עבד’ הוא ההיפך מזה, כי הוא נשלט על ידי העולם, עד כדי שנצרך לגנוב, כלומר אין לו שום דבר משלו שהוא ‘בן חורין’ בו, אלא אפילו מעט השפע שלו צריך לגנוב מאחרים. והתיקון הוא למכור אותו ל’עבד’ ולהראות לו באיזה מצב הוא נמצא. והתיקון הוא שנותנים לו שפחה כנענית שהוא תכלית הירידה, ואז יש לו נסיון אם ‘להימשך’ גם אחריה, או להבין מה היה אתו, ו’לשלוט’ עליה.
והמבחן הוא בסיום השש שנים; אם מבין שהיה לו שליחות – הוא פורש ממנה וחוזר להיות ‘בן חורין’. אך אם הוא נשלט על ידה, אינו יכול לפרוש ממנה ואומר ‘אהבתי את אשתי ואת בני’, ואז כבר אינו יכול לצאת לחירות, רק בהגיע היובל [שהוא כח הבינה, למעלה מן הבחירה], ואז גם אם ירצה להישאר כבר אינו יכול.
וזה הלימוד לכל אחד; יש את הלכתחילה – לא ליפול לתוך העולם והדינים, אלא להמתיק אותם מיד. אך גם אם נפל – יש לו אפשרות בתוך הנפילה, ועל ידה בעצמה לתקן את עצמו ולצאת לחירות.
Podcast: Play in new window | Download