פוסטים

ההסלמה בעיצומה, מכל הצדדים, מבפנים ומבחוץ.

ובנקודה זו חשוב עד קריטי, לעשות קצת סדר בהרגשות, ועוד קצת רענון מושגי יסוד.

***

אז ככה. ‘יש לנו’ מדינה, ‘יש לנו’ צבא, ‘יש לנו’ משטרה. וכל שנותר להבין הוא רק: א. מה התכנית של הצבא לפעולה. ב. נשמח לשמוע פרטים מדויקים, כמה הוא חזק וכמה הפעם הוא הולך לשחק אותה. ג. כמובן גם להתלונן, איך ייתכן שיש טילים שלא יורטו, איך יש נפגעים, ואיך משתררת כזו אנרכיה וכולי.

אז זהו שלא, ממש ממש לא. המילים הבאות נשמעות אולי בנאליות ומיושנות, אבל מה לעשות שהם גם אמת. לא סתם אמת, אלא האמת הכי בסיסית – עליה גדלנו והתחנכנו, ועליה מושתתת האמונה והיהדות שלנו.

והיא: א. אין לנו מדינה ולא ממשלה. אנחנו בגלות, ועד שיבוא בן דוד, אין. מה לעשות. ב. אנחנו שרוים בסכנה קיומית, גם כשהכל רגוע ובטח במצב מתוח וסוער שכזה, ורק ה’ יכול לשמור עלינו. ג. אין לנו אפשרות וגם לא רשות להילחם באף אחד, הצבא הוא לא שלנו, ואפילו לא המשטרה. וכעת בהרחבה.

***

לפני לא הרבה זמן, פחות מחודשיים, עמדנו לפני הבחירות. ואחד הנושאים שתפס את הכותרות היה: חידוד ההבדל בין הציבור החרדי לבין הציבור הדל”י. לצורך כך, העלו הכותבים והפרשנים מן הגורן ומן היקב כל מיני הסברים ואמתלאות כדי להסביר כמה אנחנו שונים, ולמה אסור להצביע להם…

נראה, כי דווקא כעת היא הזדמנות הרבה יותר נכונה ורלוונטית לעשות זאת. נכון, כעת זה הרבה פחות פוליטי ומשתלם, אבל ואולי, אם נעשה זאת כעת, כשזה באמת רלוונטי, לא נצטרך לעשות זאת במערכת הבחירות הבאה… (שכפי הנראה, איננה כה רחוקה…)

הגישה הדלי”ת נוקטת, שאנחנו כבר בעיצומה של הגאולה. חזרנו לארץ הקודש, בנינו מדינה, כבשנו את ירושלים, הר הבית בידנו, וכל שנותר הוא רק להרכיב ממשלת ימין מלא מלא מלא, ובא לציון גואל. לדעתם, אנו במצב ש’יד ישראל על העליונה’, ומותר להם ואף מוטל עליהם להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותנו טף ונשים ושללם לבוז.

הגישה היהודית, של כל גדולי ומנהיגי ישראל – ללא יוצא מן הכלל, אינה כזאת כלל ועיקר. וזה, נרצה או לא, נקודת התורף הכי מרכזית שבינינו לבינם, הרבה יותר מאשר גיוס בנים ואפילו בנות, גיורים והיתר מכירה ושאר ירקות. הגישה היהודית היא שאנחנו לא בגאולה ואפילו לא באתחלתא, אלא בשיאה של הגלות, שעוד נוספה לה גלות של ממשלה הקוראת לעצמה יהודית, ומטרתה היא ההיפך הגמור..

***

לא ניכנס לרוחבם של דברים, שהם אמנם חשובים ופעם הם היו פשוטים לכל חובש מגבעת וחליפה, אך לא כאן המקום והזמן. נתמקד רק בנקודה הספציפית בה אנו עוסקים.

וכאן זה חייב להיות הכי ברור שיש. לחשוב שיש לנו אפשרות להילחם בערבים ולהכריע אותם, זו קודם כל שטות גמורה, שמקורה בשגעון גדלות בלתי נתפס. כי עם קצת מתימטיקה בסיסית שגם מי שלא למד ליב”ה יודע, המסקנא היא שזה בלתי אפשרי. הגישה לפיה ‘הפעם אנו מוכנים, והפעם ננצח’, לא שווה את הנייר. כי, ה’ ישמור, אם כל שונאי ישראל יתאגדו יחד ליום אחד ואפילו לשעה אחת – לא יישאר אפילו מי שנפנף בנייר הזה…

מעבר לשטות וההתרברבות הילדותית שבכך, זה גם היפך התורה והיפך האמונה. יהודי יודע שאינו יכול לעשות כלום, ובוודאי שלא לנצח מלחמה, רק ה’. מלחמה שנעשית על פי התורה, ואין לנו כרגע את הרשות לכך כמובן, יש לה המון הקדמות (מפורשות בתורה) שנועדו לבטח שכל מי שניגש אליה, נקי מכל חטא ועוון, ומכל שמץ של כפרנות בנוסח ‘כוחי ועוצם ידי’, ואז ורק אז, אנו אכן מובטחים שננצח.

אז שוב, בקיצור: כל נסיון לתת למצב המסוכן הזה, מילים הגיוניות והסברים לוגיים – היא קודם כל שגעון ילדותי, ולא פחות מכך, כפירה בתורה ישראל ובאלוקי ישראל. לא בבית ספרנו.

***

הסיפור הפעם חמור הרבה יותר, כי למרבה הכאב והחרפה, הוא לא התחיל מהם, אלא ‘מאתנו’. הייתה כאן אמירה מחוצפת, שאומרת: לא רק שאנחנו יכולים לנצח אותם, אלא אפילו חזקים מספיק כדי ‘להתחיל’ אתם, ולעורר את הדובים מרבצם, כי מה הבעיה, יש לי דוד שוטר, ובטח ננצח אותם.

וכאן חשוב לחזור לחלק של העובדות, ולהבהיר אותם, טרם יהיה מי שיטשטש זאת (וכבר יש). כל המערכה הזאת התחילה מהתגרות נטו. בתחילה זה היה הפגת שעמום; קבוצות של נוער אספסוף ‘יהודי’ צמא לדם, שארב לערבים והתנפל עליהם (כמובן כנקמה על מה ש’הם’ עשו…). בהמשך זה נהיה יותר רשמי, בהתגרות של המשטרה כנגד הערבים בעיר העתיקה ובהר הבית (כדי לשמור על הסדר כמובן).

ואם לא די בכך, ‘נזכרו’ כמה צעירים יהודים, שיש כמה דירות בשייח ג’ארה שבעצם שייכות ליהודים מלפני עשרות שנים, ואם כך, זו ההזדמנות ולא אחרת לדרוש את הצדק והמשפט. וכאן זה כבר לא נגמר באספסוף חולני ומופקר, אלא זכה לגיבוי מלא של אישי ציבור (חכי”ם) ‘חשובים’, שבאו ‘בכבודם ובעצמם’ להלהיט את הרוחות.

לא יאומן. אותם סמוטריץ’ ובן גביר, שמסבירים לכולם כמה הערבים מסוכנים, לא מהססים ללכת ולעשות הכל כדי שהם אכן יוכיחו שהם מסוכנים. ומשהם אכן הוכיחו, רצים הם כעת מאולפן למקרופון בדרישה למצות אתם את הדין. הזוי. אז כן, הם ושכמותם אחראים ישירות לכל המהומה, ולכל הדם היהודי, הפיזי ו/או הנפשי, שנשפך בעקבותיה.

***

לסיום: מאד כיף ומשעשע להרגיש גדול וחזק, ולספר לכולם שיש לנו צבא ומשטרה וכוחות. ועם השרירים הללו, ללכת להתגרות באויבים הכי מסוכנים, ולשחק באש ולא בשם המושאל. מאד כיף, אך מאד לא יהודי. יהודי יודע שגם אם כוחו בידו, הוא לא משחק באש ובנפשות, בטח לא כשאין כוחו בידו, והוא ככבש נואש בין שבעים זאבים טורפים.

יש ‘ימין מלא’ ויש ‘ימין ה”. ה’ימין המלא’ הם אלו שאצלם הלאומי קודם לדתי, וכוחם ועוצמם בידם. והפעם לצערנו, ידם הם ששפכו ועדיין שופכים את הדם הזה, של אותם הרוגים ופצועים, ושל כל נפגעי החרדה ושאינם יכולים לישון בלילות. ימין ה’, הם אלו שמכופפים את הראש, ומאמינים שיש בורא ומנהיג לבריאה, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ולא בכוחנו ובעוצם ידינו ננצח, וגם לא נשפוך דם, של אחינו בשרינו ושל עצמנו.

אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה’ אלוקינו נזכיר.