פוסטים

בעוד המערכת הפוליטית נמצאת בכותרות, ומתכוננת לחילופי המשמרות במעון בלפור והמסתעף, אלו צועקים נגד, ואלו משכנעים בעד ישנה כותרת נוספת שמנסה להתחרות על תשומת לב הציבור, והיא: צעדת הדגלים.

למי שלא מבין, קצת הסבר: ישנו מנהג קדמון, עוד מזמן יציאת מצרים ויש מתארכים זאת אף לקודם לכן, בזמן האבות – לצעוד אחת לשנה עם דגלים. לא ברור בדיוק מתי, כמה אנשים, לאיזה גובה, ומה לכוון. העיקר לצעוד עם דגלים.

אז בדרך כלל, מנהג ישראל לעשות זאת ב’יום ירושלים’. השנה, בשל אירועים חריגים, לא התאפשר לעשות זאת ביום המקובל ובמסלול המקובל. וחלילה לא יעלה על הדעת לבטל מנהג קדום שכזה, שיסודו בהררי קודש, ולכן פועל מי שפועל לעשות ‘השלמה’, ולערוך אותו השבוע. אשריהם ישראל.

***

חשבתם שזהו? מה פתאום. המנהג הזה, כמו כל המנהגים הקדושים, נתקל במניעות, קשות אפילו.

וזאת יש להזכיר, שחלק בלתי נפרד מהמנהג הוא, לעבור דווקא במקום מגוריהם של בני-דודינו, ולנפנף את הדגלים מולם. על פי המסורת, הראשון שעשה זאת היה יצחק אבינו, שהתאמץ בכל כוחו לנפנף בדגל מול אחיו ישמעאל, ואחריו החזיקו כל יוצאי חלציו.

וכאן החלו המניעות. בעוד הציבור מכין עצמו בחרדת קודש לקיים את המנהג, התעוררו שכניהם של בני הדודים, הגרים בדרום, והתריעו כי באם יתקיים המנהג כמתוכנן, תהיה הסלמה חריפה. לנוכח זאת, גם מערכות הביטחון למיניהם; משטרה, שב”כ, וכל מיני מרעין בישין, רוצים למנוע את האירוע.

חשבתם שזהו? איזה. יהודים לא מתייאשים. קודם כל, העיניים נשואות, ללא הרבה תקוות יש לציין, לאחד משני ראשי הממשלה, ה’כמעט לשעבר’ או ה’מיועד’, שיציל את המצב. אבל בלי קשר, יש לנו את בן גביר ועוד כמה גיבורים, שכבר הודיעו שהם יעשו מסירות נפש, ולא יוותרו חלילה המנהג הקדוש, בלי שינוי של פסיק או מסלול.

***

חבר’ה, השתגעתם???

אתם באמת ילדים קטנים? או שמא רשעים גדולים?! מה פשר המשחק המטומטם הזה, באש חיה, על חשבון מאות אלפים אחיכם היהודים, היושבים בערי הדרום, ואולי גם המרכז?! מה נסגר אתכם?!

מי המציא את השטות הזאת של ‘צעדת הדגלים’, ולשם מה הוא מיועד? מי הוא זה שקבע שהיא מוכרחת לעבור במקומות מועדים לפורענות, ולהתגרות בצורה הכי ברורה בשונאי ישראל? מנין ההחלטה שאם לא ‘הצליחו’ לקיים זאת, ובמאה אחוז, חייבים גם ‘להשלים’?

ומעל הכל, מי העלה על דעתו לעשות זאת עם ידיעה בהירה וצלולה, שהתגובה לכך הם אלפי טילים, שקרוב לוודאי יהרגו כמה נפשות מישראל, וללא ספק יכניסו מאות אלפים לממדי”ם ולחרדות, ויפגעו פגיעה ממונית ונפשית באלפי משפחות, יהודיות אם לא הבנתם נכון. האמנם?! האם לא רכשתם לעצמכם שמץ של בגרות? לא ‘תואר בגרות’, אלא בגרות פשוטה, של ילד בן שלשים ומעלה??!!

***

אז זו שוב הזדמנות, להדגיש את מה שהיה פשוט עד לא מזמן: יש ציונות ויש יהדות, והם לא בדיוק אותו הדבר…

ציונות היא שליטה, ויהדות היא הכנעה. גם כשהייתה יד ישראל על העליונה, בזמן שהיה בית המקדש ולעם ישראל היתה מלכות, וגם כשיבנה בית המקדש ותחזור מלכות לישראל – התדר לא היה שרירים אלא הכנעה. עם ישראל ומלכות ישראל אינה כאן כדי להיות משהו, אלא כדי לתת למלכות שמים מקום להתבטאות.

לא כן הציונות. בשלל שמותיה ונושאי דגליה, ימין או ימינה, דתי, חרדל”י, או דתילוני. קודם כל, היא כלל לא מכירה בכך שידינו לא על העליונה, כל עוד הקב”ה מעונין שנהיה בגלות, ואם משיח טרם הופיע כנראה שהוא מעונין בכך. ושנית, היא לא מכירה במושג הכנעה, וכל כולה תדר של שליטה יהירות ושחצנות, של ‘כוחינו בידנו’, וככל שנצטרך וגם אם לא – נראה לכולם את היכולות שלנו, ושיזהרו להם!…

הדחף לעלות שוב ושוב להר הבית, אינו נובע מהתשוקה הבלתי נשלטת לראות פני ה’. אלא מהדחף הבלתי נשלט שלא להיות נשלט אלא שליט, ולהניף את היד בגאווה של ‘הר הבית בידנו’, גם אם המחיר לכך הוא דם יהודי. וכך גם מצעד הדגלים המטופש, שאינו ‘מנהג’ ולא רבע מנהג, אלא שוב הפגנת שליטה יחד עם התגרות מכוונת, ששוב, והפעם בצורה הכי מפורשת, במחיר של דם יהודי.

***

אפרופו שליטה.

שוב אירוע מטלטל: קריסה פתאומית של כביש, שפער את פיו ובלע ברגע אחד שלשה מכוניות, ובנס גמור, אף לא אדם אחד. קריסה שמצטרפת לשורת קריסות חריגות ובלתי צפויות שארעו לאחרונה; קורונה, מירון, קרלין, וממשלת שמאל. הפעם, למרבה השמחה, לא היו אבדות בנפש. ובכל אופן, מה הסיפור?

יהיה מעניין לראות את תגובתם של אלו שמיהרו בכל האירועים הקודמים להסיק מסקנות ‘מעשיות’; בעקבות מירון – סוגרים את כל המקומות הקדושים; הילולת שמואל הנביא, הילולת רבי יונתן בן עוזיאל, מירון בערב ראש חודש, ועוד היד נטויה. בעקבות קרלין – מונעים כל אירוע המוני בכלל, ושימוש בטריבונות בפרט. אז מה יעשו כעת? יסגרו את כל הכבישים, החניונים, והבתי חולים?!…

הם בשלהם ואנחנו בשלנו. למי שלא מתעקש לא לשמוע, יש כאן דיבור מאד ברור, שגם טיפש יכול להבין. והוא אגב, בכלל לא דיבור כועס אלא מאד אוהב ומזמין; להרפות! לשחרר!!! נכון, מאד כיף להרגיש שהכל בשליטה, ויש לי אבא שוטר ודוד ראש ממשלה, ו…נראה אותך מעז. מאד כיף אבל מאד ילדותי. הרבה יותר נכון, אמתי, וגם טוב – להסכים לוותר על השליטה שממילא אין לנו, ולתת למי שבאמת השליטה בידו, לנהל את העסק.

חשבנו שהעולם חכם וגיבור? הגיעה הקורונה הקטנטנה והפרימיטיבית, והושיבה את כולנו על הברכיים. הגיעו חיסונים והיינו “המדינה הראשונה שיצאה מהקורונה”? הגיע האסון במירון, והותיר את כולם פעורי פה. החלטנו שזה קשור לתשתיות, והבטחנו שמעכשיו זה כבר לא יהיה? הגיע האסון בקרלין, ממלכת הבטיחות. ממשיכים להתעקש שזה קשור לבטיחות/לציבור החרדי/חסידי? אוקי, קבלתם אותה על הכביש… מה תעשו כעת?!

תחזרו להיות על הברכיים, וזהו. בלי דגלים, בלי ממשלה, ובלי שליטה. כל כך לא קל, אבל כל כך פשוט, אמתי, ובעיקר ‘יהודי’.