ארכיון תגיות עבור : רגוע

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 41

אם אתה פוחד – אז אתה יכול להירגע.

הכלל ידוע: אם הבעל חוב לחוץ – אז בעל הגמ”ח יכול להיות רגוע. אם הבעל חוב רגוע – אז יש לבעל הגמ”ח סיבה טובה להילחץ…

***

הקניין החמישי והשישי מקנייני התורה – הם ‘באימה’ ו’ביראה’.

יש חלקים בתורה – שמביאים על הלומד אותם השראה של יראה. כשאדם קורא בזוהר הקדוש, או בספרי קבלה, וכן בספרי צדיקים – ורואה מושגים קדושים טמירים ונעלמים – הוא מרגיש מיד שמדובר במשהו רם ונשגב, שאין לו מושג בהם, וממילא נרתע ותופס שיש דברים גדולים ממנו ונשגבים מבינתו.

אבל יש חלקים בתורה – ששם אדם עלול להרגיש ‘בבית’. כשלומדים בתורה מושגים שמוכרים לנו; שור, חמור, כסף, גניבה ורמאות. אפשר להרגיש שאני גם כאן ‘חלק’ מהעניין. ואז לקרוא את הדברים מתוך קלות דעת, זלזול ואפילו ביקורת. ובמקרים גרועים, יש אנשים שעלולים להרגיש כך גם ביחס לספרים גבוהים ועמוקים של קבלה וחסידות, כביכול מטיילים הם בתוך שלהם.

הגישה אל התורה צריכה להיות באימה וביראה. כלומר, שים לב עם מה יש לך עסק. מדובר כאן במשהו קדוש מאד, שבשורשו הוא אור אלוקי עליון, והוא משתלשל לתוך אותיות ומילים. הספרים של המשנה, הגמרא, השולחן ערוך, הראשונים והאחרונים, וכל שכן ספרי הקבלה וספרי הצדיקים – הם לא נייר ודיו, אלא אש שחורה על גבי אש לבנה, וצריך נס מיוחד שיהיה אפשר לראות את זה כאן בעולם, ואתה זקוק לרשות מיוחדת כדי לפתוח את הספרים האלו ולקרוא את המילים הקדושות האלו.

***

אלא שבשעת הלימוד, אי אפשר לחשוב כך, כי אז המוח תפוס וחסום – ואינו פנוי לראות מה הוא קורא, ולהבין מה הוא לומד. בשעת הלימוד, צריך כביכול ‘לשכוח’ שמדובר כאן ב’אש’, ולהיכנס לגמרי בכל האיברים הגידים והחושים לתוך העניין והסוגיא. ממש כבתוך שלו. צריך גם את כל העזות כדי להקשות קושיות, ולא לוותר אם זה לא מובן.

רבי נתן התבקש להתמנות לרב וסרב. כשסיפר על כך לרבינו מוהר”ן מברסלב, שאל אותו: מדוע סרבת? ענה לו: אני חושש, שמא אטעה חלילה. אמר לו: וכי מי יהיה רב, מי שאינו חושש?!… כלומר, רק משום שאתה חושש, אתה יכול להיות רב בלי לחשוש. וכך אצל כל אחד. רק מי שתופס מה זאת התורה, ונרתע לאחוריו – הוא זה שיכול וצריך להיכנס ללימוד התורה, עם כל העזות וכביכול ללא שום פחד.

מי שלא יודע שהכביש מסוכן, או לחילופין, מחמת הידיעה הזאת חושש לצאת לרחוב – שניהם לא יכולים להלך ברחוב. אבל מי שיודע כמה הכביש מסוכן, ויודע ממה צריך להיזהר – הוא זה שיכול להסתובב ברחוב וללכת ממקום למקום בצורה רגועה ובריאה.

***

אלו הם שני הקניינים: אימה ויראה; אימה הוא פחד עצום שגורם לרתיעה. כשאדם נמצא ב’אימה’ הוא לא יכול לעשות כלום. לעומת זאת ‘יראה’ מורה על ‘זהירות בריאה’ מחמת ידיעה שיש ממה לחשוש. ואת שניהם אנו צריכים; תחילה את ה’אימה’ – להבין שבעצם אין לנו שום קשר לתורה, ואין לנו בכלל זכות לפתוח את הספר. ואז צריכים כביכול ‘לסלק’ את האימה, ולהיכנס ללימוד התורה בכל הכח והעזות, ולהשאיר אצלנו את היראה, שהיא הזהירות הנדרשת שלא לאבד את הרצינות.

בקיצור: אתה ‘אורח’ רצוי מאד בלימוד התורה, ואתה גם צריך ‘לעמוד’ על שלך בלי לוותר – אבל לא לשכוח ולחשוב שאתה ‘בעל הבית’.