פוסטים

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 67

רוצה להבין ולזכור?

תעשה מכל ידיעה – שאלה ותשובה, ותראה פלאים.

***

הקניין הארבעים-ושלש מקנייני התורה, הוא: ‘שואל ומשיב’.

בליל הסדר – איננו מתחילים לספר ביציאת מצרים, עד שתישאל השאלה ‘מה נשתנה’. מחפשים איזה ילד שישאל, ואם אין ילד – מישהו אחר מהמסובים, ואם אין מסובים – על האדם לשאול את עצמו. ורק לאחר שהשאלה מנסרת בחלל – אפשר להתחיל לספר.

אפשר לספר לשני סיפור או ידיעה. לפעמים זה מסקרן, מעניין ואפילו מרתק, ולפעמים זה משעמם. בין כך ובין כך – הסיכויים שהשני ‘יזכור’ את הסיפור ו/או הידיעה – הם לא גבוהים. ולא רק ‘לזכור’ אלא אפילו ‘לקלוט’ באמת, אין סיכויים גבוהים [וזו בעצמה הסיבה שהוא גם לא יזכור].

לעומת זאת, כאשר הלה ‘שאל’ שאלה – שעליה הוא קיבל את הידיעה ו/או הסיפור, הסיכויים שהוא יקלוט את הדברים, ויזכור אותם – גבוהים הרבה יותר.

***

ולכן, התורה בנויה בצורה של שאלות ותשובות. על כל משנה – יש שקלא וטריא בגמרא, שמלאה משאלות ותשובות, הוה אמינא ומסקנא, קושיות ותירוצים. אפילו דברים פשוטים כמו ‘מקור’ – לא מובא בצורה של ידיעה גרידא, אלא בצורה של שאלה ‘מנלן’, שעל זה מגיע התשובה ‘דכתיב וכו’. לפעמים ישנם שאלות שהתשובה עליהם מתבקשת, ובכל זאת הם נשאלים – העיקר שיהיה כאן ‘שאלה ותשובה’ (ראה רש”י יומא ג.).

וזה לא נגמר בגמרא. הראשונים ממשיכים להקשות ולתרץ על הגמרא, והאחרונים על הראשונים, וכן הלאה. וגם כשכבר יש מערכת מסודרת של ידיעות – כמו הרי”ף, הרמב”ם, הרא”ש, הטור, והשולחן ערוך – הם לא נותרו ב’מנוחה’, אלא סביב כל אחד מהם חנו שורה של ‘נושאי כלים’ – שדואגים לסבב אותם בקושיות ותירוצים. ומחוץ לכל זה – יש מערכת שלמה שנקראת ‘שותי”ם’, שכל כולם שאלות ותשובות.

גם בתורה שבכתב, שכולה מכתב אלוקים, אות באות. לא מוותרים המפרשים – הראשונים והאחרונים, ונעמדים על כל קוץ וכל תג, שואלים ומשיבים, מקשים ומתרצים. וזו בעצם הצורה שבה החכמים הקדושים ‘הוציאו’ מתוך התורה שבכתב ‘תורה שבעל פה’ – דהיינו את ההלכה למעשה. [כמובן, על פי הדרכים שהתורה נדרשת בהם, ועל פי המסורת – יחד עם קדושתם הנוראה].

***

סיכומו של דבר: הבנה אמתית – מבוססת על היכולת לשאול ולענות. החל משאלות פשוטות שהופכים את ‘הידיעה’ היבשה לסיפור שלם, ועד קושיות עמוקות שמזמינים חידושים נפלאים. ולכן, אחד מקנייני התורה הוא להיות ‘שואל ומשיב’ – הן בין אב לבנו ובין מלמד לתלמידו, והן בין אדם לעצמו.

וכפי שידוע על כמה מגדולי ישראל, שהיו ידועים כבעלי זיכרון מופלא, והעידו שאין זאת אלא משום שבכל דבר היו להם ‘שאלות’, שהפכו את הידיעה ל’דבר פלא’, ומי אינו זוכר דבר פלא. ולא רק בתורה, אלא גם ידיעות של אמונה, ותובנות על החיים ועל העולם – אם ייעשה מהם שאלה ותשובה, וכלשון הכתוב ‘שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה’ –  הם יהיו ברורים יותר, חדים יותר, ויחדרו יותר עמוק פנימה.

אמנם, יש כאן הדגשה ‘שואל ומשיב’, ולא רק ‘שואל’. כי שאלות שנועדו כדי להישאר בשאלה, וכל שכן קושיות שלא נועדו אלא כדי להפריך – אין בהם כל תועלת, אלא רק נזק. התועלת היא בשאלות שנועדו ‘להשיב’.