Photo by Jim Wilson on Unsplashבס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 63
אף אחד לא אוהב לחזור אחורה.
בוודאי לא – לחזור בו מדעתו, וקל וחומר – אם הדברים כבר התפרסמו בשמו כהוראה מוחלטת.
***
הקניין השלשים-ושבע מקנייני התורה – הוא: ‘ואינו שמח בהוראה’.
לכאורה, לימוד נכון ואמתי – הוא לימוד שמצליח להגיע למיצוי ולבירור מוחלט, עד כדי ‘הוראה’.
אמנם גם אחד שקורא את המילים הקדושות של התורה, מבלי להבין יותר מדי – מקיים מצות תלמוד תורה, אבל בוודאי שלימוד עם הבנה – יש בה דרגה גבוהה יותר של לימוד תורה, וגם של ידיעת התורה. ועדיין – ההבנה יכולה להיות חלקית או מעורפלת. השלימות של לימוד התורה וידיעת התורה – הוא לימוד ברור ונהיר, שיש בו בכדי להוציא הוראה ברורה למעשה.
משכך, לכאורה צריך להיות ‘שמח בהוראה’. ואדרבה, כל הלימוד צריך להיות מכוון – בכדי להגיע לבהירות כזאת, שכל לימוד יביא בעקבותיו ‘הוראה’ ו’בירור מעשי’ מוחלט ובהיר. איזה סיבה יכולה להיות שצריך להיות ‘אינו שמח בהוראה’.
***
הקניין הזה – הוא המשל לקודמו ‘מתרחק מן הכבוד’. ושניהם קשורים לבירור האמת.
כל אחד אוהב להבין דברים, ולהביע דעות. זה מאד פופולרי, ונותן הרגשה טובה – הרגשה שאתה שווה, ואתה במרכז העניינים. בקיצור: כבוד. הרבה פחות פופולרי – הוא לחפש אולי אני לא מבין, או לא ‘מספיק’ מבין, ואולי הדעה שלי לא נכונה, או לא מספיק מבוררת.
אין הכוונה ל’נערוון’ ו’ספיקות’ חלילה, אלא להבנה שהתורה היא הרבה יותר גבוהה ועמוקה מהשכל הפשוט ו’הגאוני’ שלנו. ולכן, אמנם צריכים לנסות להבין, וגם להגיע לכדי הוראה – אבל תמיד מתוך ידיעה, ש’עוד דברים בגו’, ויש עדיין לאן להתקדם.
לילד צריך לומר: ‘אתה מבין מצוין’, אבל יחד עם זה, הוא אמור להבין שאביו ‘מבין יותר ממנו’, וממילא, ההבנה שלו היא מצוינת אבל לא ‘מוחלטת’. וגם ההבנה של אביו, עדיין רחוקה מההבנה של רבו, ושל כולנו – מההבנה של הדור הקודם וכן הלאה.
***
הנפקא מינה הוא – להשאיר תמיד אופציה פתוחה, לכך ש’טעיתי’.
הדבר הכי קשה, והכי לא מכובד – הוא להודות בטעות. והקושי נעשה גדול ומוכפל פי כמה – אם כבר נתת ‘הוראה’, והיא מתבררת כטעות. אדם שכבר הביע דעה, וכל שכן אם כבר נתן הוראה – יעשה הכל כדי להצדיק את מה שהוא אמר, גם אם היא לא נכונה, וגם אם בסתר לבו הוא יודע את זה…
ולכן, מבקש אמת – חושש מלתת הוראות. ולא משום שלא צריך לתת הוראה, שהרי מי שהגיע להוראה ואינו מורה, גרוע בדיוק כמו אחד שלא הגיע להוראה ומורה. וכל אחד הוא ‘הגיע להוראה’ ביחס לביתו ומשפחתו – אבל יש הבדל בין הוראה שניתנת מפי אחד ש’שמח בהוראה’ לבין אחד ש’אינו שמח בהוראה’…
הוראה שניתנת מתוך הבנה, ש’יותר ממה שהבנתי, יש כאן’, תקל על ‘בעל ההוראה’ להמשיך לחפש את האמת, גם לאחר שניתנה ההוראה, ולחזור בו אם וכאשר יהיה צורך בכך.
הדברים נאמרים לגבי לימוד התורה, אבל נכונים לגבי כל הבעת דעה וכל החלטה בחיים – תמיד תשריין לעצמך, לפחות בלב, את האפשרות לחזור בך. לא תאמין כמה החיים יהיה קלים יותר, זורמים יותר, ובעיקר – אמתיים יותר.