פוסטים

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 74

נסעת פעם במנהרה?

חשבת כמה זמן עבדו על כל מטר, שאתה כעת נוסע אותו בחלקיק שניה?

***

הגמרא (ברכות טז) לומדת תחיית המתים בקל וחומר מלידה – אם בלידה שתחילתה בחשאי (בעת יצירת הולד), סופה בקולי קולות (בעת לידתו), קבורה שנעשית בקולי קולות בוודאי תסתיים בקולי קולות (בעת התחייה).

יש כאן הגדרה מהותית – למה שקורה בלידה ובתחיית המתים, וממילא בהרבה תחנות חשובות בחיים שלנו. וההגדרה היא – ‘תהליך’ בלתי נראה.

***

אחד מהפלאים הגדולים – הם ללא ספק המנהרות.

הם נחפרים מתחת הקרקע, ובתוככי הרים – במשך שנים על גבי שנים. כל יום עוד מטר ועוד מטר, כשבינתיים אף אחד מסביב לא מבחין שקורה כאן משהו. מתחת לאף שלנו הולכת ונחצבת מנהרה ענקית בקוטר של עשרות מט”ר וברדיוס של קילומטרים – ואנחנו לא רואים כלום ולא שומעים, ולפעמים גם לא יודעים.

ופתאום – ביום אחד, נפתחת המנהרה לשירות הציבור. ובשעתא חדא וריגעא חדא – אתה מוזמן לנסוע נסיעה ארוכה ומדהימה בתוככי מנהרה, שכל מטר שבה נחצב ביגע וביזע במשך שעות ארוכות, ואתה גומע את זה בתוך שניות או דקות. לא יאומן.

בכל דבר בעולם זה כך. לבנות בניין ו/או לסלול כביש – לוקח שנים, ואחר כך – ברגע אחד אתה נהנה מכולו. אבל שם לפחות רואים בעיניים את התהליך; רואים את חפירת היסודות (בבניין), ואת ניסור ההרים (בכביש), ואת התהליך של הבנייה והסלילה, עד שזה מוכן לשימוש. לעומת זאת, במנהרה – במשך כל התהליך לא רואים כלום, ופתאום זה נפתח ואתה שואל את עצמך: איפה כל זה היה עד עכשיו.

***

כך גם בלידה.

זה מתחיל בשקט בשקט. אף אחד בעולם לא יודע על זה, אבל זה מתחיל להתרקם יום אחר יום, פרט אחר פרט – עד שפתאום מגיע ילד שלם לעולם, עם רמ”ח איברים ושס”ה גידים. ואתה שואל: איפה זה היה, ומניין זה נחת.

כך גם בתחיית המתים – לא רואים אותם. קברת אותם ומבחינתך זה נגמר. אבל בפנים מתרחש לו תהליך של זיכוך ובנייה מחדש, ופתאום ברגע אחד – יקום אדם מתוקן, בלי להבין מתי ואיך זה קרה.

ומכאן נלמד – שכך גם במשך החיים. כשאתה חי את היום יום שלך, מתחת לפני השטח מתרחשים דברים שקשורים אליך, ואתה אפילו לא יודע עליהם. נדמה לך שאתה יודע הכל על עצמך ועל מה שקורה אתך, ומה שאתה לא רואה ולא יודע – לא קיים. שטויות. מנהרות שלמים ועולמות שלמים נחפרים ומתרקמים מתחת לאף שלך בלי שתדע, ויום אחד – פתאום תגלה מנהרה שמביאה אותך למקום שחלמת להגיע לשם – בתוך שניות.

אז מה אתה כל כך ממהר להסיק מסקנות על עצמך, על יכולותיך, ועל עתידך?! אתה חושב על בניינים ועל כבישים, ואת זה אתה לא רואה באופק. אבל – על מנהרה, חשבת?

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 73

ראית פעם תינוק?

כל מה שקורה לידו, כל מה שמדברים בסביבתו – חולף ‘מעליו’. לא מזיז לו בכלל.

***

האדם הוא יצור חברתי.

הוא אוהב להיות ‘בקשר’ עם העולם. כל דבר שהוא רואה או שומע – גורם לו להגיב. אפילו אם זה לא דברים שקשורים אליו. קשה לראות מודעה צועקת ולהישאר אדיש כלפיה [וחברות הפרסום מנצלות היטב את התופעה], ועוד יותר קשה לשמוע דיון סוער ולהישאר מן הצד, גם אם הנושא הוא אודות החללית לירח.

אם זה דברים שקשורים אליך, כמעט בלתי אפשרי להתעלם. אם מישהו מדבר אליך או עליך – על יד האוזן; אם מישהו צוחק עליך, צועק עליך, או מחייך אליך – אין סיכוי שלא תרגיש משהו, וכמעט אין סיכוי שלא תגיב במשהו.

אם תראה מישהו שמצליח להישאר אדיש, ולא להניד עפעף – למרות הכל, יש לשער שהוא אדם מאד מזוכך, שעבד על עצמו הרבה להגיע למדת ההשתוות, עד ששום דבר לא מצליח לערער את שיווי משקלו, להוציא אותו משלוותו, ולגרום לו לעשות תנועה בלתי מוכרחת.

אבל, למרבה הפלא – כל תינוק עושה את זה. עומדים סביבו, מכרכרים סביבו, מדברים אליו, צוחקים עליו, צועקים מסביב, ועושים הכל כדי להסב את תשומת לבו – והוא, כאילו לא ארע כלום. שוכב בשלוה, בעיניים עצומות או פתוחות, ולא מגיב כלום, מדת ההשתוות בהתגלמותה.

האם הוא עבד על זה, ואם לא – איך הוא הגיע לזה.

***

יש רק סיבה אחת שגורמת לאדם ‘להגיב’ – והיא: זיהוי של הסביבה כ’זולת’.

אם יש כאן עוד ‘מישהו’, שהוא לא ‘אני’ – והמישהו הזה אמר משהו או עשה משהו, אני מוכרח להגיב. כי אם לא, אז הוא קיים ולא אני. הקיום של ‘הזולת’ מאיים על הקיום של ‘עצמי’, ולכן אני מוכרח להגיב כדי להבטיח לעצמי שאני קיים.

לתינוק אין ספק שהוא קיים – כי חוץ ממנו אף אחד לא קיים. אין כאן אף ‘זולת’ שמאיים על קיומו, ומצריך אותו להגן על עצמו. כי כל מה שיש בעולם – זה הוא ורק הוא. וכל מה שמסביב – הוא אוטומטי חלק ממנו. כמו שיש לו אצבעות – יש פה גם אנשים. הכל משתלב בתוך העולם של ‘עצמו’.

וזו המציאות האמתית. האמת, שאין כאן אף אחד מלבדך, ואין מישהו או משהו שיכול לאיים על קיומך. כי אתה כאן ויהי מה. ומהמקום הזה – אתה יכול להרגיש אחרת עם כל מה שקורה סביבך ואתך, ולקבל את זה בשוויון נפש הרבה יותר.

תרגיל פשוט: לשבת כמה דקות בתוך אזור סואן, ולהסתכל כביכול ‘מבחוץ’ – מתוך מחשבה כאילו כל מה שקורה פה, הוא בשבילך, רק בשבילך. אין פה לאף אחד שום חשבון אחר חוץ ממך. זה מרתק ומענג. ופתאום, אין לך שום צורך להגיב כלום.

***

האמת העוד יותר אמתית. שגם אתה לא נמצא כאן. רק ה’ יתברך. וכל מה שקורה כאן – כולל המציאות שלך, הוא חלק ממנו. זה הכל. ואם כך, על מה הרעש. שב רגוע, הכל מתנהל כמו שצריך. זו היא מדת ההשתוות האמתית, אבל ההתחלה היא: תהיה תינוק, ותחשוב ש’אין עוד מלבדך’, ואז תוכל גם להאמין ש’אין עוד מלבדו’.