ארכיון לתאריך : אפריל 18th, 2019
Photo by Crystal de Passillé-Chabot on Unsplashבס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 36
מה הקשר בין סנט-מוריץ לפסח?
האם אין דרכים מכובדות וגבוהות יותר להתכונן לפסח, חוץ מכפפות גומי, סקוצ’ ואקונומיקה?
***
לפני ראש השנה, יש לנו אלול. באלול עוסקים באמירת תהלים, תיקוני זוהר, וחיזוק כללי בתפילה ובכל העניינים של עבודת השם. לפני קבלת התורה, יש לנו שלשת ימי הגבלה, בהם אדם מקדש את עצמו, מגביה ומתרומם.
לפני חנוכה ופורים, אין אמנם הכנה רשמית מסוימת, אבל לפחות מתאפשר למי שרוצה – לעסוק בהכנה רוחנית, בתורה ותפילה, קדושה ופרישות. וכך, להיכנס אל החג מתוך מוחים דגדלות והתרוממות הדעת.
שונה הדבר לפני פסח. מי שיחליט שאינו רוצה להתעסק ב’שטויות’ ובנקיונות, אלא לעסוק ב’הכנה דרבה’ – לפרוש מהבית למשך שבועיים, ולעסוק שעות רבות בתורה תפילה ותשובה, ובכך להכין את עצמו לחג הגדול של יציאת מצרים – ימצא את עצמו בליל התקדש חג, עם איסורים דאורייתא של ‘בל יראה ובל יימצא’… לא פסח, ולא יציאת מצרים.
***
בכדי להגיע לפסח, מוכרחים להפשיל שרוולים, לקחת חומרים מתאימים – ולעסוק בנקיון, ממש כמו רומני רוסי ותאילנדי. להתאמץ, להזיע, לרכון מתחת המיטות ומאחורי הארונות, ולא כלוקסוס ותוספת, אלא כהכנה הבסיסית ביותר לפסח, שלא להיכשל באיסורי כרת…
אז נכון, אבק זה לא חמץ וילדים הם לא קרבן פסח, ולא חייבים להבריק את החלק התחתון של סוליית הנעל. וזה גם נכון, שברוך השם חלק מהעבודה, ואולי רובו וכמעט כולו – נטלו על עצמן נשים צדקניות [ולפעמים, העזרה של הבעל מתבטאת דווקא בזה ש’הוא לא בבית’…] – ובכל זאת, הדבר אומר דרשני, וכי לא מתאים ליציאת מצרים הכנה רוחנית יותר?
ועוד שאלה ל’מקובלים’: בתפילת ערבית של ‘ליל הסדר’ נמשכים כל המוחין של ‘הסדר’. אם כן, אולי כבר עדיף להישאר בבית הכנסת ושם לעסוק בסיפור יציאת מצרים כל הלילה? למה ללכת הביתה, ולהתעסק עם כריות, כוסות שנשפכים, וילדים קטנים-גדולים שמקשיבים או לא, ובכלל מעדיפים שהם יספרו לאבא ולא להיפך.
***
אכן, כאן טמון כל הסיפור של פסח.
לא יצאנו ממצרים כדי להיות ‘מלאכים’, אלא כדי להיות ‘עבדים’ להשם יתברך. והשטח של העבדות הוא (בעיקר) בעולם העשייה. ‘עבדות’ פירושה: מוכנות להיכנס לכל מקום ולכל מצב, בלי להתפנק ולהיות ‘איסטניס רוחני’, ושם לגלות את השם.
אז דבר ראשון, צריכים לגלות את זה בסנט-מוריץ, ובמלחמה מול הפירורים הסוררים שממאנים להיפרד… אחר כך, מול הילדים הקטנים, יחד עם הכוסות שנשפכים או נשברים. ובעיקר, מול המוחין דקטנות שלנו בעצמנו. ודווקא אז, מתגלים האורות הרוחניים הגדולות ביותר.
אחר כך, גם כשתעסוק בעבודות רוחניות ממש – זה יהיה אמיתי, ולא ניתוק ובריחה. וגם זה – בכדי להטעין את הבטריה ולחזור לעולם העשייה.