בס"ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 70 נכנס יין יצא סוד [חיזוק מספר שבעים] ובזה סיימנו קנייני התורה. את מי אתה יותר אוהב לשמוע? את הצדיקים, הרבנים, והתלמידי חכמים – הגדולים והמבוגרים, או את המרצים, משפיעים – הצעירים? *** שלשת הקניינים האחרונים (מ"ו, מ"ז, מ"ח) מקנייני התורה, הם: 'המחכים את רבו' 'המכוון את […]
הקניין המ"ה מקנייני התורה – הוא: 'הלומד על מנת ללמד והלומד על מנת לעשות'.
משונה מצות תלמוד תורה, מכל שאר המצוות – בשלשה דברים עיקריים. א. בכל מצוה יש כלל 'עוסק במצוה פטור מן המצוה'. ובלימוד תורה אינו כן, אלא כל מצוה [שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים] דוחה תלמוד תורה.
הקניין המ"ד מקנייני התורה – הוא: 'שומע ומוסיף'.
'שומע' פירושו: מקבל את מה שאומרים לו, ואינו זז מכך. 'ומוסיף' פירושו: שהוא מחדש בעצמו. ואיך יתקיימו שני הכתובים כאחד. מי ש'שומע' לא מוסיף, ולא מתחכם, אלא נשאר נאמן ומדויק למה ששמע. ומי ש'מוסיף' לכאורה אינו 'שומע' שהרי הוא יוצא מגבולות השמיעה ומערב גם את שכלו ו'כל המוסיף גורע'.
הקניין הארבעים-ושלש מקנייני התורה, הוא: 'שואל ומשיב'.
בליל הסדר – איננו מתחילים לספר ביציאת מצרים, עד שתישאל השאלה 'מה נשתנה'. מחפשים איזה ילד שישאל, ואם אין ילד – מישהו אחר מהמסובים, ואם אין מסובים – על האדם לשאול את עצמו. ורק לאחר שהשאלה מנסרת בחלל – אפשר להתחיל לספר.
הקניין הארבעים-ושתיים מקנייני התורה, הוא: 'מתיישב לבו בתלמודו'.
בישיבות נוהגים לומר שהפירוש הטוב ביותר, הוא 'הראש'. והכוונה 'הראש שלך'. כלומר, כשאתה לומד קטע גמרא – לפני שאתה ממהר לעיין ברש"י, תוספות, ראשונים ואחרונים – תנסה להבחין מה 'הראש שלך' אומר, מה אתה בעצמך מבין, ואז תמשיך הלאה – ותבדוק מה 'הם' אומרים; האם זה מתאים למה שהבנת בעצמך, אם לא – מדוע. וכן הלאה. וזה מתכון בטוח להבנה אמתית ויסודית.
פרשת בחוקותי – הוא סיום חומש ויקרא, ולא רק חומש ויקרא – אלא סיום סדר המצוות [משום שבחומש במדבר אין עוד מצוות, אלא רק סיפור הדברים של דור המדבר, וחומש דברים הוא 'משנה תורה'].
ומשום שהוא סיום סדר המצוות, מופיע בפרשה זאת סדר 'הברית' על כל המצוות, שכולל בתוכו ברכות על קיום המצוות, ותוכחה על אי קיומם. ובזה נכנסו באלה ובשבועה לברית על קיום התורה לעולם ועד.
Podcast: Play in new window | Download
חומש במדבר הוא הסדר הרביעי בחמשה חומשי תורה, ואינו עוסק במצוות חדשות – אלא בסיפור סדר הליכתם של ישראל במדבר, והמצוות שהיו שייכים לזה (כמבואר ברמב"ן). ואמנם אין בחומש זה מצוות חדשות, אבל יש הרבה יסודות חדשים, הנלמדים מתוך הנהגת המדבר – הן הנהגת השם יתברך עמנו, והן הנהגתנו עמו.
פרשת במדבר, היא הפרשה הראשונה בסדר זה. ובפרשה זו מסופר על 'מניין' בני ישראל – הן המניין של כל עם ישראל יחד, והן של כל שבט ושבט. ובנוסף, גם סדר הדגלים שבהם מוזכר שוב מניין כל שבט. בנוסף לכל זה, מתחיל הכתוב לייחס את שבט לוי בפני עצמו – הן במניינם, והן בחנייתם, והן בתפקידם [וזה ממשיך גם בפרשה שלאחריה].
Podcast: Play in new window | Download
הקניין השלשים-ותשע, הארבעים, וארבעים-ואחד – הם: 'מכריעו לכף זכות', 'מעמידו על האמת', ו'מעמידו על השלום'.
האמת והשלום עומדות בסתירה זו לזו.
'האמת' היא מאד חדה ונוקבת, אינה מאפשרת סטיה ולו הקלה ביותר, ואינה נותנת מקום לפשרות – 'לא באות ולא בפסיק'. לעומת זאת 'השלום' מוכרח מטבע הדברים להיות רך יותר, לעגל פינות, ולהסכים להתפשר ולהיכנע.
הקניין השלשים-ושמונה מקנייני התורה – הוא: 'נושא בעול עם חברו'.
לא מדובר על 'חסד' ועל 'עזרה לחבר' [שזה קשור אולי לקניינים אחרים, כמו 'לב טוב', 'אוהב את הבריות' וכדומה] – אלא על 'נשיאה בעול'. שפירושו: להתייחד למען אותה מטרה, ולפעול יחד כדי להשיג אותה.
הקניין השלשים-ושבע מקנייני התורה – הוא: 'ואינו שמח בהוראה'.
לכאורה, לימוד נכון ואמתי – הוא לימוד שמצליח להגיע למיצוי ולבירור מוחלט, עד כדי 'הוראה'.
אמנם גם אחד שקורא את המילים הקדושות של התורה, מבלי להבין יותר מדי – מקיים מצות תלמוד תורה, אבל בוודאי שלימוד עם הבנה – יש בה דרגה גבוהה יותר של לימוד תורה, וגם של ידיעת התורה. ועדיין – ההבנה יכולה להיות חלקית או מעורפלת. השלימות של לימוד התורה וידיעת התורה – הוא לימוד ברור ונהיר, שיש בו בכדי להוציא הוראה ברורה למעשה.