בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 47
אתה אוהב יותר את היום או את הלילה?
לא באמת משנה. כי כל יממה מורכבת משניהם. וכנראה, גם כל שלב בחיים.
***
הקניין הארבעה-עשר והחמשה-עשר מקנייני התורה – הם ‘במקרא’ ו’במשנה’.
לכאורה זה לא ‘קנייני התורה’ אלא התורה בעצמה. כלומר: את מה לומדים? מקרא ומשנה. ואף אנו יכולים להוסיף: גמרא, הלכה, קבלה, חסידות ומוסר. והרווחנו עוד חמשה קניינים, ואולי עוד חמשה ימי ‘ספירת העומר’…
אז כנראה שלא. לא מדובר כאן ‘מה’ ללמוד אלא ‘איך’ ללמוד, ויש כאן שני יסודות איך ללמוד – אחד נקרא ‘במקרא’ ואחד נקרא ‘במשנה’, ובמילים אחרות: תורה שבכתב, ותורה שבעל פה. ואלו הם אכן שני ‘אופנים’ של לימוד.
תורה שבכתב זה ‘יום’, ותורה שבעל פה זה ‘לילה’, וכמובא: “כשהיה משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, לא היה יודע מתי יום ומתי לילה, רק על ידי זה כשהיה לומד תורה שבכתב, היה יודע שהוא יום, וכשלמד תורה שבעל פה, היה יודע שהוא לילה” (שוחר טוב, תהלים יט, וראה ליקוטי מוהר”ן ג).
***
בלימוד התורה, וגם בקיום התורה – ישנם שני חלקים. ואי אפשר לזה בלא זה.
יש את החלק של ה’הארה’. ההרגשה העילאית של ‘תורת השם’, ו’יש לי קשר עם השם’, ו’אורייתא שמא דקודשא בריך הוא’. ויש את החלק ‘המעשי’ – מה הפשט כאן, ומה צריך לעשות למעשה.
ובדרך כלל אנו נוטים לאחד מהם; או שאוהבים להתעסק עם ה’אורות’, ולהתרפק על ה’גיוואלדיג’ של התורה הקדושה. ומתקשים ‘לרדת’ ולהצטמצם לתוך הפשט והלמעשה. או שעסוקים יותר מדי בגבולות הקרים של הפשט והלומדות, ההלכה והחומרות – ושוכחים עם מה יש לנו עסק.
אז זהו. שלימוד אמיתי, וכל דרגה אמיתית – בהכרח מורכבת משניהם יחד. מצד אחד צריך להבין עם מה יש לנו עסק, ולתת להתלהבות לחדור ללבנו, להדליק ולהאיר אותו. ובד בבד, עלינו להבין שהתורה היא לא ‘כאילו’ ו’בערך’, אלא יש בה גבולות ברורות מאד של שחור ולבן, מותר ואסור כשר או פסול. וצריך לדקדק היטב כדי להבין, ולהתאמץ כדי לקיים.
***
‘מקרא’ – זה אור. אתה יודע שיש אור עצום של תפילין ושל שבת, ואין לך מושג איך אתה מתקשר לזה. ‘משנה’ – זה כלי. אתה יודע היטב איך שומרים שבת ואיך מניחים תפילין, אבל מרגיש קר וחושך. משניהם יחד – תוכל להתחיל לחיות. להכיר שיש אור, ולקבל את הכלים המתאימים אליו.
אורות בלי כלים – זה שגעון. כלים בלי אורות – זה עצבות. שניהם ביחד – זה יהודי נורמלי ושמח.