בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 17
כשמישהו מציע לך משהו – אתה נוטה לקבל אותו?
תלוי כמובן מה הוא מציע. אבל יותר ממה שתלוי ‘מה’ הוא מציע, תלוי ‘איך’ מציע, ומה ה’סיבה’ שהוא מציע זאת.
***
כשהקב”ה הציע את התורה לאומות העולם – הוא הציג כביכול את מרכולתו בצורה רשמית ומכובדת, כאומר להם: הסחורה שלי היא טובה, אבל זו החלטה שלכם. והם, כסוחרים ותיקים – נגשו אל הסחורה, מששו אותה, בדקו אותה, והשיבו באותו מטבע ‘תודה, לא מעוניינים’.
כשהוא הציע את זה לנו – הוא הציג את זה עם כל הרגש שבדבר. זו לא ‘סחורה’ אלא הבת שלי, והסיבה שאני מציע לכם אותה – היא משום שאני נמס כביכול מרוב אהבה אליכם. ואין זו הצעה ‘לקחת’ את המתנה וללכת הביתה, אלא לעשות ‘חתונה’, ולהתחיל חיים חדשים – גם לכם וגם לי כביכול.
וגם אנחנו מצדנו – השבנו באותו מטבע. כל המסע אל מדבר סיני, החנייה, הגישה אל ההר – היו מלווים בהתרגשות מרובה של ‘אהבה מקלקלת את השורה’. וכשהאוצר הוצע בפנינו – לא התייחסנו אליו כ’סחורה’, אלא בספונטניות מרגשת ענינו – כולם, יחד, ובבת אחת – את התשובה המרגשת ביותר בהיסטוריית העולם ‘נעשה ונשמע’, עד שמלמעלה כביכול הייתה פליאה ‘מי גילה רז זה לבני’…
ועל זה נאמר הפסוק ‘זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך’. אין כאן משא ומתן, אלא התפרצות של אהבה, שפתח את הדרך לחיים חדשים – שלנו, ושל כל העולמות.
[בכדי לקבל קצת הרגשה בעניין, מן הראוי לקרוא כמה שורות מלשונו הקדוש של האור החיים בפרשתנו, באותם פסוקים המתחילים בלשון ‘בחודש השלישי’, ולראות כיצד נפשו יוצאת בדברו, ואף הנייר והמילים לא מצליחים לכלוא את התפרצות האהבה עד כלות. אשרי עין ראתה זאת]
***
הגישה הזאת צריכה ללוות אותנו גם בקיום התורה.
כשניגשים לקיום מצוה, או להימנע מעבירה – יכולים לגשת בשתי אופנים; הראשון וההגיוני – אני עומד לעשות דבר חכם, דבר נכון, ועומד לקבל עליו שכר. השני, הלא הגיוני, אבל האמיתי – השם יתברך מסתכל עלי בהתרגשות, ומצפה לרגע הזה בו אעשה את זה, ובעת הפעולה – אני נושק לו כביכול, ומקבל נשיקה בחזרה.
מובן שגישה כזאת – שהיא הכי אמיתית שבעולם, והיא המבדילה בינינו לבין גוי – יוצקת רגש וצבע אחר לחיים שלנו, והופכת אותם למשהו חי ומרגש מאד. וכמובן – מוסיפה בידנו כוחות אין-ספור לקיום המצוות, ועמידה בנסיונות. ומכניסה בתוכנו בוז לכל המיאוס והגועל של העולם – האסור והמותר.
מספיק כמה שניות ביום לחשוב על זה, ולנסות להרגיש את זה – כדי להתרגש, לשמוח, ולהרגיש בכל העצמות את ה’אשרינו’ הגדול.