בס”ד
הקושיות – על האמונה ועל הצדיקים
בפרשה זו, פרשת וישב – מתחיל הכתוב לספר מעשה חייו של יוסף הצדיק, וממשיך בזה בכל הפרשיות דלהלן עד סיום חומש בראשית.
עניין זה הוא פלא והפלא, כי עד עתה עסק הכתוב בסיפור חייהם של האבות הקדושים – שהם היסודות של עם ישראל, ומעשה אבות סימן לבנים – ולכן היה מן הצורך להאריך בזה ולהרחיב בכל פרט מחייהם. אבל מה עניינו של יוסף הצדיק, שצריך כל כך להאריך בזה, ועוד באריכות גדולה כזאת יותר מכל אחד משלשת האבות.
אמנם הפרשיות הללו מזכירים גם כן את המשך סיפור חייו של יעקב אבינו, וכן של שאר השבטים, וגם מספר את התגלגלות הירידה למצרים [כהקדמה לספר שמות שעוסק בעניים גלות מצרים ויציאת מצרים]. אבל אם מצד זה – היה אפשר לקצר מאד, וכל האריכות הגדולה אינה אלא מחמת העסק בעניין יוסף הצדיק, ודבר זה אומר דרשני.
מתוך מהלך הדברים הזה עולה בבירור, שאף שבפשטות נראה כאילו יוסף הוא ‘אחד’ מתוך שנים עשר שבטים, שכולם כאחד משמשים כ’המשך’ להאבות הקדושים – כל אחד בדרכו, אלא הוא ‘המיוחד’ מתוך כל השבטים, ומשמש כעמוד יסודי מצד עצמו, וכ’הממשיך’ העיקרי של האבות הקדושים. וכפי שאכן אנו מוצאים שיוסף נקרא בתואר ‘צדיק’ ונכנס לתוך הסדר הקדוש של ה’שבעה רועים’, שהם: אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן, ודוד.
עניין זה בוודאי אומר דרשני, ואינו מובן לא במושכל ראשון ולא במושכל שני: מפני מה ומדוע זכה יוסף לכך, ובמה הוא שונה כל כך משאר אחיו. תמיהה זו התחיל כבר אצל השבטים הקדושים בעצמם תמהו על כך, וסרבו להאמין בזה. ואם כן, העניין טעון ביאור.
מלבד המהלך הכללי [של כל הפרשיות העוסקים בעניין יוסף] שטעון ביאור כאמור, יש הרבה פרטים בהנהגתו של יוסף הצדיק לאורך מהלך הדברים – המעוררים תמיהה. ובסייעתא דשמיא במאמר דלהלן, ובמאמרים הבאים אי”ה נשתדל ללמוד את הסוגיא שלפנינו.
***
א. הפסוק הראשון של הפרשה “וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען” – נראה מיותר [כי כבר נזכר בפרשה הקודם], ועל כל פנים אינו שייך לפרשה זאת ולכל ההמשך. והיה מן הראוי להתחיל מיד “אלה תולדות יעקב”.
ב. הפסוק השני אף הוא תמוה “אלה תולדות יעקב – יוסף בן שבע עשרה שנה”, מה עניין הרישא לסיפא – התחיל לספר ‘תולדות יעקב’, וקודם שסיים לפרט עובר תיכף ומיד לדבר על יוסף ועל חייו.
ג. הנהגתו של יוסף תמוה מאד: א. ‘והוא נער’ – שהיה עושה מעשה נערות. ב. ‘את בני בלהה ואת בני זלפה’ – מה לו ולהם, ומדוע דווקא אתם. ג. ‘ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם’ – מדוע עשה כן, וביותר, שהרי זה לא היה אמת אלא רק חשד.
ד. מדוע אהב יעקב את יוסף יותר מכל בניו [ומה שכתוב ‘כי בן זקונים הוא לו’ – שנולד לעת זקנותו, הוא תמוה מאד כי כולם נולדו לעת זקנותו בזה אחר זה]. ומה עניין הכתונת פסים.
ה. מה עניין החלומות של יוסף, ומה טעם שכולם צריכים להשתחוות אליו? ובכל אופן – מדוע היה צריך לספר להם כל זה, והרי ידע שהם מקנאים בו, ושזה מעמיד אותו בסכנה.
ו. איך ייתכן שהאחים הקדושים רצו להרגו נפש, וכי הותר להם שפיכות דמים. וגם המכירה שמכרוהו – מי התיר להם.
נבאר תחילה בדרך הפשט, ולאחר מכן נבאר העניין בדרך פנימיות.
ביאור הפשט
“וישב יעקב” – הפסוק הראשון ‘חוזר’ לעניין יעקב, לאחר שהפסיק העניין בסיפור תולדות עשיו ושעיר ואלופיהם, ולכן חוזר ואומר ‘וישב יעקב בארץ מגורי אביו’ כאומר ‘נחזור לראשונות’, בכדי להמשיך ולבאר את תולדות יעקב (רש”י, רמב”ן). ומדגיש ואומר ‘בארץ מגורי אביו בארץ כנען’ לרמז על כך שעשיו ברח מקיום הגזירה שנאמר לאברהם ‘כי גר יהיה זרעך’, ויעקב בחר לקבל על עצמו הגזירה הזאת, ולכן נשאר גר בארץ כנען, ומזה השתלשל ההמשך שהוא סיפור הירידה למצרים (רמב”ן).
“אלה תולדות יעקב” – להרמב”ן הכוונה ל’תולדות’ ממש, וכוונת הכתוב הוא שתולדותיו הם יוסף ושאר השבטים המוזכרים להלן [וגם כל השבעים נפש המוזכרים בפרשת ויגש]. ולרש”י הכוונה ל’תולדות חיים’ דהיינו סיפור קורותיו. ולכן מזכיר מיד את יוסף, שזה גרם להמשך העניינים.
“והוא נער את בני בלהה” – לרש”י פירושו שהיה עושה מעשה נערות [ולא נתבאר הטעם], והיה ‘מקרב’ את בני בלהה וזלפה מחמת שהשבטים היו מבזים אותם, והיה מביא את דיבתם רעה של בני הגבירות על כך שהיו מבזים את בני השפחות [ולפי זה תמוה מדוע שנאו אותו בני השפחות]. ולהרמב”ן הוא להיפך, שבני השפחות היו מגדלים אותו מחמת שהיה נער, והיה מביא את דבתם רעה של בני השפחות לאביו, ולכן שנאו אותו. ושאר השבטים שנאו אותו מחמת קנאה.
“וישראל אהב את יוסף, כי בן זקונים הוא לו” – לרש”י שנולד לו לעת זקנותו [והוא תמוה, כי כולם נולדו כך], ולהרמב”ן היה עומד אצלו בקביעות ‘לשמשו’ לעת זקנותו, ומטעם זה גם לא הלך לרעות את הצאן כשאר אחיו.
קנאת השבטים והחלומות – קשה מאד להבין ולפרש בדרך הפשט, ובדברי רש”י והרמב”ן לא נמצא ביאור מפורש בזה. אך האוה”ח הקדוש בדבריו טרח הרבה לפרש הדברים, ותוכן דבריו בקיצור הוא הטעם שהוציא דיבתם רעה הוא מחמת שהיו לו כמה דברים שחשד בהם, ובאמת היו יכולים להתווכח עמו ולתקן העניין, אך מחמת שראו אהבתו של יעקב אליו – הבינו שאי אפשר לדבר בזה. והוא ניסה לפייסם דווקא על ידי שסיפר להם החלומות, אך בזה דווקא הגביר השנאה, וכפי שבאר כל זה בהרחבה בדבריו הקדושים [וגם מבאר הטעם שרצו להורגו מטעם עד זומם]. ובוודאי שאחר כל זה נשארו הרבה תמיהות, ואין לנו אלא להביט מרחוק בגדולת השבטים, ולבטל שכלנו מתוך הבנה שאיננו מבינים.
ביאור הדרש
א. “וישב יעקב” – ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף (רש”י). והיינו שהעולם הזה אינו מקום של ‘ישיבה’ ו’שלווה’ – אלא של בירור.
ב. “אלה תולדות יעקב” – עיקר תולדותיו של יעקב הוא יוסף, שעל ידו עיקר הכח של יעקב לנצח את עשיו. ולכן אהב אותו יותר מכל בניו, וכל מה שארע ליעקב ארע ליוסף (רש”י). ובאור החיים הוסיף שכל שאר השבטים נקראים על שמו ‘בני יעקב ויוסף’ – מחמת שהוא זן אותם בשני הרעב נמצא שכל קיומם הוא על ידו.
ג. “כי בן זקונים הוא לו” – היינו שראה בו טעם זקנים, והבין שהוא זה שראוי להמשיך אותו, ולכן מסר לו כל חכמתו (רשי”, רמב”ן).
ד. “כתונת פסים” – לרמז על כל הצרות של יוסף. החלומות – היו לכאורה עניין של נבואה, והיה מוכרח לספר להם זאת (רמב”ן).
[בכל אלו יש עוד כמה הרחבות בדברי האור החיים הקדוש, וקשה להזכירם בקיצור, ראה דבריו הקדושים בפנים]
ביאור הפנימיות
בפנימיות העניין, מתבאר כאן עניין ההתקשרות לצדיק.
האבות הקדושים הם אלו שהעמידו את יסודות האמת בעולם, אבל בכדי להכניס את האמת הזאת בעולם, באופן שיהא שייך לכל אחד לחיות עם זה – ולא רק לאנשים מסוימים, או במצבים מסוימים – צריך את הכח של יוסף הצדיק.
ולשם כך מקדים הפסוק ואומר: “וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען”, כלומר יעקב אבינו המשיך את עבודת אבותיו לגייר גרים, ולהעמיד יסודות האמת בעולם. אבל “אלה תולדות יעקב – יוסף”, כלומר, האפשרות והכח לעשות ‘תולדות’ ליעקב, שהאמת הזאת תישאר בעולם וכל אחד מזרעו יוכל לחיות כך, הוא על ידי יוסף.
עניין זה התבאר בהרחבה בפרשת נח. שם נתבאר שיש מושג הנקרא ‘צדיק’, ואין עניינו רק שהוא יותר טוב מאחרים, אלא עיקר עניינו מהותו ותפקידו הוא לדאוג לכל אחד בפרט ולכל העולם בכלל – לבוא למקום הנכון, ולזכות לתיקון השלם. וזהו מדת היסוד, שהוא מדתו של יוסף הצדיק – להיות “אחיד שמיא וארעא” [תרגום של הפסוק ‘כי כל בשמים וארץ’ שסובב על מדת היסוד], היינו לחבר את השמים [שהוא האמת] עם הארץ [שהוא מקום הנסיון וההתמודדות]. כלומר, לחבר את כל העולם אל האמת.
***
והרי זה לעומת זה עשה אלוקים. וכיון שהצדיק יש לו כח גדול כזה, לתקן את כל העולם בכלל וכל אחד בפרט. בהכרח שיהיה גם כח להיפך. והכח הזה הוא ה’התנגדות’ על הצדיק. דהיינו הנסיון להמעיט את כוחו ולצמצם את השפעתו, אם על ידי זלזול בו, ואם על ידי הרחקתו באופן פיזי מיכולת ההשפעה שלו.
והוא עניין שמימי, שמוכרח להיות עליו הסתרה ויהי מה. ולכן אינו מוכרח להיות על ידי אנשים רשעים ובני בליעל [כמו קורח ועדתו], אלא יכול להיות אפילו על ידי צדיקים גדולים, שמשמים מסבבים שהם נופלים לטעות, ומחמת הטעות הם חולקים עליו, מבזים אותו ומרחיקים אנשים מעליו. ולכן, במקום הראשון בתורה שמתגלה עניין הצדיק, שהוא יוסף הצדיק – סיבב השם יתברך שדווקא השבטים הקדושים הם אלו שחלקו עליו, כדי להודיע שהוא ‘גזירה’.
ומלבד עצם הגזירה, יש גם כמה עניינים בהנהגת הצדיק שמעורר עליו קושיות ותמיהות. כי בשונה מכל אדם שתפקידו להתנתק ככל האפשר מכל הרע שבעולם, ולהתקדם בכיוון עשיית הטוב והתעלות רוחנית; דווקא הצדיק מוכרח לעשות תנועה הפוכה – דהיינו להפנות את פניו לכיוון המקומות הנמוכים והאנשים הרחוקים, ולעשות כל טצדקי ‘לתפוס’ אתם קשר כדי לקרב אותם. ומכח זה הוא נאלץ לעשות הנהגות שאדם מן השורה לא אמור לעשות את זה וכל שכן אדם גדול.
וכמו שכתוב על יוסף שהיה עושה מעשה נערות, וזאת כדי לקרב את בני השפחות שמרמז על האנשים הרחוקים, שאם לא יראו אותו עושה כך לא יתקרבו. כמו כן הוא צריך לעמוד ולהודיע על גדולתו ועל כוחו, שמצד אחד מביא לכך שמתפרסם בעולם שיש כזה כח, ומצד שני גורם לרתיעה ממנו. וכמו אצל יוסף שעמד וסיפר את חלומותיו, ודווקא זה גרם לריחוק. ומלבד כל זה יש הנהגות של הצדיק שאין להם שום ביאור, רק בבחינת סוד ה’ ליראיו, וגם זה גורם עליו ריחוק וקושיות, וכמו שהיה אצל יוסף שהיה מוציא דיבתם רעה, לכאורה ללא טעם.
והעולה מכל זה הוא שצריך לדעת שני דברים: א. אין דרך לשום אדם בעולם להגיע אל האמת האמיתית, ולאחוז בזה בכל כוחו ויהי מה, אלא על ידי כח הצדיק יסוד עולם, דהיינו על ידי ההתקרבות אליו וההתקשרות בו. ב. אותו צדיק שיש לו את הכח הזה – בהכרח שיהיו עליו קושיות ותמיהות, ובהכרח שיהיה עליו מחלוקת והסתרה. וצריך להיות חזק לחפש את האמת, ולא להסתכל על כל זה, ודווקא אז [ובזכות העמידה בנסיון זה] יכולים להתקרב אליו, ודרכו אל האמת.
Podcast: Play in new window | Download