פוסטים

בס"ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 61

אי אפשר לרבע את המשולש.

אבל ממך נדרש להיות – גם מרובע, גם משולש, וגם עיגול.

***

הקניין השלשים-ושלש, שלשים-וארבע, ושלשים וחמש, מקנייני התורה – הם: אוהב את הצדקות, אוהב את המישרים, אוהב את התוכחות.

העולם מורכב משני סוגי בני אדם: עגולים ומרובעים.

יש את האנשים שאוהבים 'לתקתק'. סדר יומם נע על ציר קבוע; שעת שינה, שעת קימה, זמני תפילות, זמני לימוד, וכן שאר העיסוקים – הכל מסודר מראש, קבוע ומדויק. הם גם אנשים שמטבעם מדקדקים בהלכה, ולהבדיל, גם שומרי חוק. אלו הם האנשים 'המרובעים'.

לעומתם, יש את האנשים שאוהבים 'לעגל פינות'. כל יום – סדר יום שונה; שינה וקימה בזמנים לא קבועים, סדרי תפילה ולימודים – דינמיים ומשתנים מאד, וכן כל מיני עיסוקים מזדמנים ומשתנים, וכמובן – אירועים וחוויות. האנשים הללו מטבעם מתקשים לשמור את ההלכה במדויק, ולהבדיל, הם בדרך כלל לא שומרי חוק… אלו הם האנשים 'העגולים'.

לא כולם כמובן שייכים בצורה מוצהרת וקיצונית לאחד מהצדדים. אבל לרוב האנשים ישנה נטייה – קלה או מובהקת לאחד מהם. וכולם – בין המרובעים ובין העגולים – לא אוהבים את המשולש. המשולש לא מתחשב לא בריבוע ולא בעיגול – אלא מתכנן לך מסלול שונה לחלוטין. אלו הם הנסיונות, ההתמודדות והתקלות – שאינם מתוכננים ואינם רצויים, ופוגעים אנושות בתכניות – המרובעות או העגולות.

***

היהדות האמתית – מורכבת משלשתם גם יחד.

מצד אחד – בוודאי שצריך להיות מרובע. התורה מגדירה במדויק מה מותר ומה אסור, חייב או פטור, כשר או פסול. ואין תחליף לארבע חלקי שולחן ערוך [שכוללים בדווקא 'ארבע' חלקים…]. חייבים 'לשחק אותה ראש קטן', ולקיים את ההלכה כפשוטה.

מצד שני – התורה מעצם מהותה, היא 'עגולה' ודינמית מאד. מי שחושב שהתורה היא 'שחור-לבן', מתחילה ונגמרת בקיום הלכה – לא נגע ולא פגע. עיקר התורה הוא הרגש הפנימי שלה, שמשתנה מאדם אחד לחברו, ומרגע אחד למשנהו. ולשם כך צריך דווקא 'ראש גדול ורחב' – כדי 'לחיות' באמת עם התורה.

***

ויש גם צד שלישי. התורה בעצם מנותקת מאתנו. סוף סוף אנחנו בני אדם, חומריים ומגושמים; והתורה היא אור רוחני, גבוה מאד. ומטבע הדברים – קשה ובלתי אפשרי לעשות שידוך ביניהם. וגם אם זה יקרה – אז אחד מהצדדים יתבטל; התורה תיהפך למשהו גשמי וחומרי, או שהחומר יתבטל, ולא יהיה כאן בנאדם.

לשם כך יש 'משולש'. השם יתברך מוליך כל אחד בדרך ייחודית ומופלאה, שכוללת בתוכה כל מיני נסיונות והתמודדויות, והרבה הרבה אכזבות – בכדי ליצור את החיבור הבלתי אפשרי. החיכוכים הללו, יוצרים בתוך הגוף – מקום ואפשרות לאור רוחני, ואז – התורה נכנסת, ונשארת נקיה ורוחנית.

אלו הם שלשת הקניינים: 'אוהב את המישרים' – זה החלק המרובע, הישר והמוגדר. 'אוהב את הצדקות' – הוא החלק העגול, הבלתי רשמי ולפנים משורת הדין. ויחד עם שניהם, גם 'אוהב את התוכחות' – החלק המשולש, המייסר והבלתי מתוכנן.