פוסטים

בס"ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 38

ישמעו אזניך מה שפיך מדבר.

אם לעצמך אתה לא מקשיב, איך תוכל להקשיב לאחרים, ומדוע תצפה מאחרים שיקשיבו לך?

***

הקניין השני מקנייני התורה הוא 'שמיעת האוזן'.

לאחר הקניין הראשון והבסיסי 'בתלמוד' – שפירושו, פשוט, ללמוד. מגיע הקניין השני, ואומר: 'תשמע מה שאתה לומד'.

בפשטות, הכוונה שצריך ללמוד בקול. ללמוד באופן שאפשר 'לשמוע', ולא לקרוא בלחש שאז אי אפשר לשמוע. זהו פרט חשוב בלימוד התורה, שמשפיע ישירות גם על הזיכרון, וכמבואר בכמה וכמה מאמרים במסכת עירובין (דף נד) על החשיבות 'לשמוע' את מה שלומד.

בפנימיות, יש כאן עצה נפלאה, ללימוד התורה בפרט ולעבודת השם בכלל. והעצה היא: 'להקשיב'. ובלשונו של רבינו מוהר"ן מברסלב 'לקשר המחשבה אל הדיבור' (ליקוטי מוהר"ן פ, ועוד הרבה).

***

השלב הראשון בהבנת הלימוד, הוא פשוט 'להקשיב' למה שהפה מדבר. אתה אומר פסוקים, קורא משניות וגמרא, ושאר ספרים – תקשיב למילים הקדושות שיוצא מפיך. ההקשבה הזאת בעצמה היא הפירוש הבסיסי והטוב ביותר למה שאתה לומד. וזה גם יהיה הרקע לכל הסבר וההעמקה שתרצה להוסיף אחר כך.

ולא רק בלימוד. גם בתפילה כך. לפני פירושים עמוקים וכוונות נשגבות – הכוונה הכי פשוטה, הכי עמוקה, והכי אמיתית, הוא פשוט 'להקשיב' למילים שאנחנו מוציאים מהפה. כל כך פשוט וכל כך עמוק. כך גם באמירת תהלים, תפילות ובקשות שונות.

הורגלנו 'לדבר' משהו אחד ו'לחשוב' על משהו אחר. ולכן, נראה לנו שקשה להבין או לכוון. אם רק נקשיב למה שאנחנו ממילא מדברים, נגלה עולם חדש.

וכך גם בכל המצוות, ובכל פרט מעבודת השם. השלב הבסיסי, הפשוט והעמוק ביותר – הוא 'לשים לב' למה שעושים; מניחים תפילין, עושים קידוש, אוכלים מצה, נוטלים לולב, וכל פעולה אחרת; שים לב שזה מה שאתה עושה, זה הכל. כל שאר הרעיונות, מחשבות, והרגשות – יכולים לבוא רק 'כתוספת' על הבסיס הזה, ולא 'במקום'.

***

אומרים, שהטיפול המוצלח והיעיל ביותר – הוא 'ההקשבה'. כשמקשיבים למישהו באמת – מועילים לו יותר מכל עצה אחרת, ומכל טיפול מקצועי.

גם ההקשבה לעצמנו, תועיל לנו יותר מכל עצה אחרת. ואולי גם תלמד אותנו להקשיב לאחרים.