פוסטים

החיזוק יומי # 11

אם תסכם את התחושה המרכזית שלך בחיים במילה אחת –
נראה שהיא תהיה: מסוחרר!


כל אחד מאחל לעצמו חיים טובים. חיים של הצלחה, של התקדמות. ימים נעימים בהם התכניות זורמות כמו מים, המזג אויר נעים ומוצלח, חשבון הבנק נמצא בפלוס ולפחות לא במינוס, ואם אפשר – גם הצלחה בעבודת ה'.
אף אחד לא אוהב צרות, ואפילו לא ימים 'לא מוצלחים'. בהם הכל הולך הפוך, מזג אויר מעונן ומצב רוח גשום, טלפונים מהבנק וכיוצא, אין חשק לכלום, ואפילו סידור התפילה מזעיף פנים כשפותחים אותו. בקיצור, ימים קשים.
אבל אילו לפחות זה היה מסודר. ימים שלמים מהסוג הראשון, ולעומתם ימים שלמים מהסוג האחרון, מילא. זה לא נחמד אבל לפחות מסודר וברור. אני יודע לקראת מה אני הולך; אם היום התחיל עם רגל 'ימין' – אני יודע שהיום אני מוזמן ללקק דבש, ואם התחיל חלילה עם רגל 'שמאל' – אני מכין את עצמי להתמודדות חזיתית.
הבעיה העיקרית היא שזה פשוט לא מסודר. בכל יום יש לנו 'טעימה' נדיבה מכל הסוגים ומכל המינים, כמו סעודת פירות ט"ו בשבט. קצת מתוק, קצת מלוח, קצת חריף, וקצת בלי טעם. הצלחה קצרה, ולאחריה התמודדות ארוכה, ומיד לאחריה שוב הצלחה נחמדה, ושוב נפילה.
וזה מכניס אותנו למצב של 'סחרור'. הרגשה של קרוסלה – למעלה, ולמטה, ושוב למעלה ושוב למטה. והמצב הזה מונע את האפשרות להתמודד: כי איך תתמודד עם מצב לא ברור, ועם המציאות בה אתה בעצמך כבר מרגיש כמו שיכור.


התיאור הזה אינו 'המצאה', אלא תיאור מפורט שמופיע בספר תהלים (פרק קז).
דוד המלך מתאר באריכות שלשה סוגי מצבים של התמודדויות; האחד – הולכי מדברות, שאינם מוצאים את דרכם החוצה. השני – שבויים בית האסורים שאינם יכולים לצאת משם. השלישי – חולים שמתייסרים בחוליים. אלו הם סוגי התמודדות מוכרים, שכל אחד מהם יותר חמור מקודמו, והם כולם מביאים את האדם לצעוק לה', עד לישועה השלמה והמוגדרת; מציאת הדרך, יציאה מבית האסורים, ורפואה שלמה.
לאחר מכן הוא עובר לתאר סוג התמודדות רביעית, של נוסעי הים. שם בתחילה הכל מתנהל על מי מנוחות, והם רואים נפלאות ה' שרק בים אפשר לראות. ואז מגיע רוח סערה – ומאז הכל היסטוריה, הם לא זוכרים איפה זה למעלה ואיפה זה למטה, וההגדרה היא – ואנחנו מזדהים איתה מאד – 'יחוגו וינועו כשיכור'.


אז מה הישועה?
כשתקלוט שיש לך תפקיד מוגדר ומיוחד – בכל אחד מהמצבים בו אתה נמצא, בין מצבים שאתה מאחל לעצמך ובין מצבים שלא – דבר ראשון תפסיק להרגיש 'שיכור', וברגע שתפסיק להיות שיכור – תתחיל להרוויח מכל סיטואציה.
עם ישראל יצא ממצרים, ובמקום ללכת לארץ ישראל – הם מתחילים לעשות סיבובים. אבל זה לא 'במקום' אלא זה הדרך. הדרך לארץ ישראל – עוברת דרך הסיבובים, והדרך לישועה שלך – עובר דרך הסחרחורות שלך.
אם תבין זאת – במקום להרגיש 'מסובב', תרגיש 'מסובין'. אותה תנועה, אבל של חירות!

החיזוק היומי # 6

אם היו מבקשים ממך לתמצת את החיים שלך בשלשה משפטים – מה היית עושה?

אילו היית מתבקש לקחת נקודה או שתיים מתוך ימי חייך, ולהציג אותם לראווה – כמי שמייצגים את כל החיים שלך, איזה קטעים היית בוחר עבור כך?

אני מבין שזה לא היה קל. אבל התהליך היה בערך כך: היית מחפש את הקטעים המוצלחים ביותר, את התקופות הטובות והמוצלחות, והיית מקבץ אותם לחוברת אחת, ומתוכם בורר בבירור אחר בירור את הסולת המשובחת והמוצלחת ביותר – ואת זה היית מנסה לתמצת לשלשה משפטים.

***

נעבור לדמות מרכזית בהיסטוריה היהודית: שמשון הגיבור!

אם היו מבקשים ממך להציג את תמצית חייו במילים ספורות, מה היית מספר?

מסתמא: על הגבורה שלו, על המלחמות שלו עם פלישתים, על כך שלא הצליחו לנצח אותו בשום אופן, וכיוצא בזה.

אבל התורה בוחרת לספר דווקא את הדבר הכי פחות צפוי: את הקטע (היחיד) החלש שלו, החלק החלש והדפוק ביותר לכאורה.

כשיעקב אבינו מברך את שבט דן, הוא מזכיר את שמשון הגיבור, ובשלשה פסוקים הוא מתמצת את חייו ואת גבורתו, וכל מה שהוא בוחר להציג באותם פסוקים תמציתיים – הוא את הקטע האחרון שהיה בחייו, לאחר שגלחו את שערות ראשו והוא אבד את גבורתו, ולאחר שנקרו את עיניו לקחו אותו לבית האסורים בכדי להרוג אותו. ואז ברגעים האחרונים הוא ביקש 'הצילני נא וחזקני נא אך הפעם הזאת', ואז הוא תפס את שני העומדים שעליהם נשען הבית וכל הבית קרס עליו וכל כל הפלישתים שהיו שם. זהו זה, זה כל מה שהתורה מספרת עליו.

אנחנו, את הקטע הזה אולי לא היינו מספרים עליו בכלל, שלא להרוס את התמונה היפה, אבל בטח לא כשאנו מתבקשים לתמצת את חייו בכמה מילים.

***

זהו זה, שכנראה אין לנו פרספקטיבה נכונה על החיים שלנו.

ייתכן שהקטעים החזקים ביותר של החיים שלך – הם החלקים הפחות מעניינים. ודווקא החלק שאתה הכי מתבייש בו, ולא מוכן 'לשים עליו שקל' – הוא החלק הכי חשוב ומרכזי בחיים שלך.

ייתכן שכל ביאתך לעולם, וכל מאה עשרים שנות חייך – נועדו רק בשביל רגע מסוים, רגע חלש מאד, שהיית מעדיף שאף אחד לא יידע עליו, ושהוא לא יהיה מתועד בשום אופן. אבל באותו רגע, למרות החולשה שלך, החלטת שלא להניח לגמרי, אלא לחטוף איזה משהו, קטן מאד ובלתי מורגש – וזהו, זה ה'סקופ' של החיים שלך.

מי יודע.