בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 18

האם אתה קשור לתורה – כל הזמן, או רק לפעמים?

מהחיים הפוליטיים אפשר לקחת פסק זמן, אבל מ’החיים’ בעצמם לא. כמו כן להבדיל, מ’עשייה רוחנית’ אפשר לקחת פסק זמן, אבל מ’התורה’ – בלתי אפשרי, וגם אין צורך.

***

במבט ראשון לא שייך להיות קשור כל הזמן, כי בשביל להיות קשור לתורה – צריך ‘לעשות’ משהו; ללמוד תורה, לקיים איזה מצוה, או לפחות להימנע מעבירה העומדת לפתחך. אבל כשאתה לא עושה אף אחד מכל אלו – איזה שייכות יש לך? אז אתה מנותק.

השאלה היא, כיצד ייתכן שקבלנו תורה שהיא החיים, כפי שמעיד הפסוק ‘כי הוא חייך’, וכפי שאנו אומרים בשם ומלכות פעמיים ביום ‘כי הם חיינו’, ולמעשה, ישנם זמנים בהם אין לנו אפשרות חיבור אליה. האם ייתכן שנגזר עלינו להפסיק את החיים מידי פעם?!…

ניחא אם היינו אומרים, שבזמן בחירה ברע חלילה – אדם מתנתק מהתורה, ניתן להבין שיש בידנו בחירה אם להיות מחוברים ‘כל הזמן’ או חלילה לא. אבל אם גם בלי עבירות, רק עצם מציאות החיים שאינה מאפשרת התעסקות תמידית בעשייה תורנית ורוחנית, גורמת להתנתקות – כיצד הדבר ייתכן?

בהכרח אם כן, שאין הדבר כך. ויש בידנו אפשרות להישאר מחוברים לתורה, גם כאשר איננו ‘עושים’ שום דבר, ובזהירות נוסיף, שמתוך אותו הכרח נוכל להבין שגם אם אדם בחר חלילה ברע, עדיין אין זה בהכרח הוא מתנתק מהתורה, שהרי עדיין לא נגזרה עליו מיתה, וניתוק מהתורה – פירושו ניתוק מהחיים.

***

ובכן, כיצד נשארים מחוברים לתורה, בכל זמן ומצב?

בשביל כך אמרנו ‘נעשה ונשמע’, ובזה גילינו שאנו נישאר מחוברים לתורה בכל מצב ויהי מה – אם לא ב’עשייה’ אז ב’שמיעה’.

כשאדם יכול, הוא צריך ליצור חיבור באופן ‘אקטיבי’, ולעסוק ב’נעשה’; ללמוד תורה או להחזיקה, לקיים מצוות או לקרב יהודים אל המצוות, לעסוק בחסד או במשא ומתן באמונה, וכל כיוצא בזה. ובמקביל, לעמוד בנסיונות ולא ללכת אחרי תאוות ומידות רעות, ואף זה נחשב ל’עשייה’ ולחיבור ‘אקטיבי’.

וכשהוא אינו יכול, והרי לכל אחד יש זמנים שהוא אינו יכול – כאן החיבור הוא באופן ‘פאסיבי’, באופן של ‘נשמע’. שמיעה בליבא תליא, ופירושה: רצון והשתוקקות, כאומר: אני רוצה מאד לקיים בכל רגע את כל המצוות, אלא שאינני יכול, והרצון בעצמו כבר יוצר את החיבור.

וכשגם זה בלתי אפשרי – יש עוד ‘נשמע’, שהיא אמונה תמימה. כאומר: אני מוכן לשמוע ולקבל שהתורה נמצאת כאן ובכל מקום, ושיש לי חיבור אליה. אני לא סותם את האוזניים, ולא אטום מלשמוע, אלא מוכן לקבל את האמת כפי שהיא.

והאמונה הזאת שייכת אפילו במצב של נפילה חלילה, גם אז עדיין אפשרי ומתבקש – להאמין שלא בגלל שסובבת את הפנים, אז התורה ברחה מכאן, היא עדיין כאן וגם השם יתברך עדיין כאן, וגם אם קשה לך להסתכל אליהם, לפחות תאמין שהם כאן, ובזה נשארת לפחות בחיים.

ובחרת בחיים.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה