בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 54

יש מישהו שלא אוהב ‘טוב’?

אז למה יש אנשים רעים? למה צריכים להתפלל בכל יום להינצל מאדם רע, יצר הרע, חבר רע, שכן רע, ופגע רע?

***

הקניין העשרים-ושלשה מקנייני התורה – הוא ‘לב טוב’.

כל אחד מחפש שיהיה לו ‘טוב’, והוא גם מוכן להצהיר שהוא רוצה שיהיה טוב לכל העולם. וזה עוד לפני כל הפוליטיקאים – שמוכנים להבטיח בפה מלא את כל הטוב שבעולם לכל אחד. מי מדבר על המהפכנים, שהקדישו ומסרו את כל חייהם בשביל ‘הטוב העולמי’.

אין (כמעט או בכלל) אדם, שפשוט מעוניין שיהיה ‘רע’. קשה למצוא מישהו שיכריז בפה מלא שהוא מעוניין לגרום רע, לעצמו או אפילו לאחרים. זה גם לא נשמע יפה ולא הומוגני, בוודאי לא בעולם דמוקרטי ויפה-נפש.

ובכל זאת, יש הרבה רע בעולם. הרבה מדי. אנשים פוגעים אחד בשני בלי להניד עפעף. מוכנים ללגלג על אנשים, להציק להם, להזיק להם ולרדת לחייהם, בלי שום מצפון. ואלו הם מעשים שבכל יום. בעולם, אנו פוגשים הרבה יותר ‘רע’ מאשר ‘טוב’.

***

אז נכון, הכל בשם הטוב, הצדק והיושר. ולכן, זה תמיד ייעשה למי שזה ‘פשוט מגיע לו’. אם משום שהוא רע מנוול ורשע, ומצוה גדולה לשנאותו ולהרע לו. אם משום שהוא מפריע לי, וממילא לא מגיע לו שיהיה לו טוב. ואם משום שהוא פשוט לא חושב כמוני. בקיצור, עושים את כל הרע בשם ‘הטוב’.

ודווקא אותם אנשים שצועקים יותר בקול על הצורך לדאוג ל’שלום עולמי’, ו’לטוב גלובלי’ – הם אלו שצריך לשמור מהם מרחק. כי אמנם רוממות ‘הטוב’ בגרונם, אבל כוונתם לאג’נדה מאד מסוימת, שאותה הם החליטו לכנות בשם ‘טוב’, וממילא חרב פיפיות בידם – כנגד כל מי שמפריע לאותה אג’נדה או אפילו רק לא מסכים אתה.

וזאת התשובה. ‘טוב’ הוא הגדרה מאד גמישה, ונתונה למשיכה לכל עבר, ולשינויים רבים – לפי מצב הרוח ומצב הדור. כל אחד רוצה ‘טוב’ ורוצה להיות טוב – אבל רק לפי ההגדרה שהוא נותן לאותו ‘טוב’. הגדרה מאד מצומצמת ומצומקת, היא ותו לא.

***

הגדרה נכונה ומדויקת של ‘טוב’ – יכול לבוא רק מבורא עולם. והוא מגלה שהטוב היחיד הוא – להיות מחובר אליו. פשוט, מפני שהוא בעצמו הטוב. הטוב הזה הוא לא ‘יחסי’ ולא ‘זמני’, אלא טוב בעצם, שלעולם יישאר טוב, ויביא לכולם רק טוב, ולעולם לא ישתנה.

מעטים הם האנשים, שתופסים את זה, ומוכנים לעשות את הכל כדי לפרגן לעצמם את הטוב הזה. ומעטים עוד יותר הם האנשים – שרוצים להנחיל את הטוב הזה לכל העולם, ומוכנים לעשות הכל עבור כך. ולוותר אפילו מ’הטוב’ שלהם בעצמם, בשביל להביא את הטוב העולמי.

המעטים האלו הם הצדיקים, ולכן הם נקראים ‘טוב’. כי אין בלבם משהו אחר חוץ מהטוב הזה – והרצון להנחיל אותו לכל אחד ולכל העולם. וכל מי שנדבק אליהם, מתעורר בלבו הרצון והתשוקה לחפש אחר אותו ‘טוב’, וממילא גם להנחיל אותו לסביבתו.

וזה נקרא ‘לב טוב’. פשוט – ‘לב שרוצה את הטוב’. אבל את הטוב האמתי. ומי שיש לו כזה לב – יש לו הכל.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה