פוסטים

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 88

האם אתה יכול רק ‘לחדש’?

או שיש גם לתורה מה לחדש ‘לך’… ואולי גם לעוד אנשים יש מה לחדש לך.

***

כמה הרהורים לרגל היארצייט של הרב אלישיב זצ”ל.

מצד אחד – יש הרבה מה לספר עליו וללמוד מדרכיו. ומצד שני – באמת אין הרבה… כי הכל מתרכז פחות או יותר סביב שתי נושאים עיקריים: התמדה ובהירות.

שני הדברים האלו – היו מאד מאד ייחודיים אצלו; התמדה מופלגת ונדירה, וגם בהירות מדהימה בכל עניין ונושא. וחוץ מזה, מה עוד צריך.

ובכל זאת, יש מקום להצביע על זווית נוספת מאד ייחודית. ואולי אין זו זווית ‘נוספת’ – אלא הרקע שמאחורי שתי המעלות הנפלאות של ההתמדה והבהירות.

כי למרות שנראה שהוא נולד עם שעון ביולוגי ועם דבק לכסא – מסתבר שזה לא כך, והרבה סיפורים מעידים על כך, שזה לא בא ב’טבעי’ אלא דרש התמודדות.

אז איך בכל זאת, והאם אפשר להעתיק את זה (חלקית לפחות).

***

הייתה לו גישה מאד מעניינת – ללימוד התורה, וגם לאנשים.

כשרואים אותו לומד – ניתן להבחין בבירור, שהוא פתוח לשמוע… כלומר, הוא ניגש מתוך הנחה שיש לתורה מה לחדש לו.

הוא לא לומד את הגמרא / ראשונים / שולחן ערוך – כמשהו מוכר, שהוא כבר יודע מה כתוב כאן, ורק חוזר כדי לקיים מצוות לימוד תורה וכדי לא לשכוח, אלא כמשהו שהוא לומד ממש כעת, ולא בהצגה אלא בכל הכנות.

הוא קורא את המשנה מתוך ‘הקשבה’ מלאה, ומנסה להסביר לעצמו מה כתוב כאן. פתאום ‘מתעוררת’ לו קושיא והוא ממהר להציץ בתוספות. ואז ‘נזכר’ שיש על זה רשב”א, וכשהעניין מתיישב בדעתו – הוא עושה תנועה כזאת של התפעלות, כאומר ‘וואו, איזה יופי’.

ולא רק ליד הגמרא, אלא גם ליד אנשים. כשאמרו בפניו דברים שהוא לא ידע, בפרט מספרים שהוא לא כל כך עסק בהם כמו ספרי חסידות – הוא היה מקשיב בהתעניינות, ומגלה הנאה מרובה והתפעלות משמיעתם, ושוב, לא בהצגה אלא בכנות.

***

מבחינתו – כל יום, היה לו מה לחדש לו. כל הידע שכבר היה לו מאתמול ומלפני תשעים שנה – אינו רלוונטי בכלל להיום. יום חדש – כנראה נושא בכנפיו בשורות טובות עבורו, ודברים חדשים שהוא עוד לא ידע או לא הבין מעולם.

מתוך כך, הייתה לו סיבה טובה לקום כל כך מוקדם, ולשבת שעות על גבי שעות בהתמדה וברציפות – לא מתוך ‘עבודה’ ו’התגברות’, אלא מתוך משיכה טבעית להתעדכן בחדשות של היום. ולכן, הוא מעולם לא הזקין, כי אם מדובר על חדשות – אז החדשות של היום הם בן-יומו ולא בן תשעים.

ובינינו, כולנו עושים את זה, רק לא מאמינים שיש לתורה מה לחדש לנו, ולא לאנשים אחרים – רק לעיתון ולתקשורת. אז אולי כדאי לחפש. אם הוא מצא שם – אולי נשאר גם לנו מה למצוא שם. אולי.

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 44

יש לך מקום פנוי?

אחרי שקראת את כל הכותרות, ושמעת את כל החדשות במקוה, כמה מקום נשאר לך בראש?!

***

הקניין התשיעי מקנייני התורה – הוא ‘בטהרה’.

כשמחלקים ‘קמחא דפסחא’ – לא מבקשים ממך לשלם, לא מבקשים ממך לתת משהו בתמורה, ואפילו לא מבקשים ממך ‘להיות משהו’; ראש ישיבה, צדיק או למדן, תלמיד חכם או ירא שמים. מבקשים דבר אחד – תבוא עם שקית, ריקה!

אם תבוא לשם, עם רכב מלא, ועם קרטונים עמוסים לעייפה, ושקיות גדושות – לא תוכל לקבל את הקמחא דפסחא. לא משום שלא רוצים לתת לך – אלא פשוט משום שאין לך לאיפה להכניס את זה… אז זה נשאר בחוץ, ובאים ‘אחרים’ ולוקחים את זה.

גם אם תבוא עם רכב פנוי, קרטונים ריקים ושקיות מוכנות – ויש לך מקום לאיפה להכניס. אבל אם הם מלוכלכים – ייתכן שתכניס לשם סחורה משובחת איכותית וטעימה, ותוציא אותה משם חסרי טעם וגדושי ריח…  

***

כל כך פשוט – וכל כך עמוק.

כל כך הרבה אנו מתמודדים עם ‘קשיים’ בלימוד; א. חוסר חשק להתיישב בכלל ללמוד. ב. יושבים כבר ללמוד – והמוח סתום. ג. לומדים כבר – והכל נשכח. ד. לומדים ומבינים וזוכרים – אבל לא מרגישים טעם. ועוד כהנה וכהנה.

הרבה פעמים זה בכלל לא קשור ללימוד. ייתכן שה’קמחא’ משובח מאד, טרי וטעים, אלא שפשוט הגענו עם כלים מלאים ולא נשאר מקום… ייתכן גם שיש מקום, אבל מזמן לא ניקו שם…

הלימוד הרי לא קשור לידיים ולרגליים, אלא למוח וללב [וגם למעיים]. ואם כן, צריך ‘להביא אותם’ אל הלימוד, ולהביא אותם – פירושו: א. פנוי. ב. נקי. שתי תנאים פשוטים, ומאד קריטיים. ואז – התורה גולשת פנימה בצורה נעימה, מסודרת, ומועילה, ותו לא מידי.

אם ממלאים את המוח ואת הלב ‘בדרך’ לתפילה או ללימוד – ב’כל טוב ארץ מצרים’; חדשות, פוליטיקה, ועוד כמה עניינים העומדים על הפרק. וגם מזינים את העיניים והאוזניים בכל מיני מותרות – אתה מגיע ללימוד כשאתה כבר שבע, ונאלץ לאכול אכילה גסה… אז לאיפה זה ייכנס?!

***

בקיצור: במקום להתלונן על ‘קשרים’ שאין לך, פשוט תרוקן את הרכב, ותוכל לקבל את הסחורה – גם בלי ‘קשרים’. ואותו דבר, במקום להתלונן על ‘כשרונות’ או ‘חשק’ שאין לך – תרוקן את הראש מכל השטויות שמילאת בו, ותוכל לקבל את התורה במתנה, גם בלי כשרונות או כוחות מיוחדים, שאין לך והם גם לא נצרכים!

כשמביאים לך שולחן חדש ומפואר לסלון – אל תגיד: כמה חבל שאין לי דירה גדולה יותר. אלא פשוט – קח את השולחן הישן והבלה, תזרוק אותו מהחלון (לא על אנשים), ויהיה לך מספיק מקום לשולחן החדש. וזה לא רק משל, אלא הנמשל בעצמו.

בס”ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 26

אתה אוהב חדשות?

אין ספק שכן. הנפש שלך צמאה לחדשות.

ולכן, או שאתה אכן קורא ושומע חדשות, או שאתה ‘מתגבר’ על עצמך ולא קורא, ואשריך. או שאתה מבין שמה שנקרא ‘חדשות’ הם לא באמת חדשות, ואתה מחפש את ה’חדשות’ האמיתיים…

***

החיים מתרחשים בהווה, לא בעבר ולא בעתיד.

העבר כבר לא מעניין, רק עד כמה שהוא אקטואלי לעכשיו. העתיד מעניין רק משום שהוא מדבר על איזה ‘הוה’ שעומד להיות, אך הוא מעניין ברמה מוגבלת בלבד כי אי אפשר באמת לצפות אותו. מה שמעניין באמת הוא רק ההוה.

הנפש צמאה ל’חיים’, ולכן היא מחפשת כל הזמן משהו חדש, כי מה שלא חדש – ממילא לא חי. הרגע הקודם כבר מת, והרגע הבא עדיין לא נולד, ורק הרגע העכשווי הוא זה ש’חי’. ולכן, עיתונים מלפני שנה הם הדבר הכי משעמם, ואף אחד לא טורח אפילו להרים אותם מהרצפה, כי דבר ‘מת’ לא מעניין. עיתונים שחוזים את העתיד הרחוק, גם לא כל כך מעניינים, מה שמעניין הוא העיתון של היום, הוא ולא אחר.

כד להרגיש את הרגע העכשווי, מחפשים לשמוע דברים חדשים; מאורע חדש, התפתחות דרמטית, או סיפורים ותמונות חדשים שמעולם לא ראו ושמעו. ואפילו העיתונים כבר לא כך מעניינים, כי הם בסך הכל מדברים על אתמול, ומה שמעניין הוא היום ועכשיו. ולכן, העולם מחפש להשתכלל ולספק דרכים לדעת מה שקורה עכשיו ממש בכל העולם, חדשות און-ליין.

***

מאחורי כל זה – מסתתרת מערכת פנימית יותר.

האמת היא, שהעולם מתחדש בכל רגע, וגם החיים של האדם. העולם של היום הוא לא העולם של אתמול, והאדם של הרגע הזה הוא לא האדם של הרגע הקודם. ולכן, ניתן לראות ‘חדשות’ כל הזמן ובלי שום מאמץ; כי אותו עולם ואותם אנשים שראית אתמול ולפני רגע, הם כעת חדשים לגמרי.

הנפקא מינה העיקרית מכך היא – שניתן ‘לחוות’ את החיים בכל רגע בצורה מחודשת. גם אם העולם של היום הקודם לא ‘התאים’ לך, ואת התמונה שלך מהשעה הקודמת לא היית רוצה לתלות בסלון – יש לך עולם חדש, והזדמנות חדשה לחיים חדשים, שיספקו לך תמונה יותר מוצלחת.

והנפש מרגישה בזה, ומחפשת את ה’חדש’. אלא שאנחנו לוקחים את הצימאון הזה למשהו ‘חדש’, ומתרגמים את זה ל’חדשות’. ולכן אנחנו מחפשים נואשות אחר חדשות, מכל סוג שהוא – יכול להיות אפילו מיפן או וינצואלה, או מהחלל שאחרי המאדים, העיקר ‘חדשות’.

***

אבל מה לעשות שזה לא מספק. קוראים וקוראים, וכשנגמרו כל החדשות, מתחילים לקרוא את ה’פרשנויות’ ואת הנבואות העתידיות, וכשגם זה נגמר, קוראים את הטורים ‘הרציניים’ והמשעממים גם יחד, וכשגם זה נגמר, קוראים על המזג אויר ועל השער של השטרלינג. ואחר כל זה – נשארים צמאים ומותשים.

כי הנפש צמאה לחדשות אמיתיות, חדשות שיש להם השלכה ישירה על החיים ה’חדשים’ שלך! ואת זה לא ניתן למצוא בחוץ, אלא בפנים; לראות שוב את העולם הכביכול מוכר וישן – במבט חדש. ולהסתכל על עצמך, העייף הזקן והישן – בעיניים חדשות, ולאפשר לעצמך דברים חדשים, חוויות חדשות, וחיים חדשים – שמעולם לא היו לך.

ואז תרגיש באמת מה זה ‘חדשות’. חדשות שאי אפשר לכתוב בשום עיתון, רק עמוק בלב פנימה.