שתי צדדים למטבע
כשהקב"ה הציע את התורה לאומות העולם – הוא הציג כביכול את מרכולתו בצורה רשמית ומכובדת, כאומר להם: הסחורה שלי היא טובה, אבל זו החלטה שלכם. והם, כסוחרים ותיקים – נגשו אל הסחורה, מששו אותה, בדקו אותה, והשיבו באותו מטבע 'תודה, לא מעוניינים'.
כשהוא הציע את זה לנו – הוא הציג את זה עם כל הרגש שבדבר. זו לא 'סחורה' אלא הבת שלי, והסיבה שאני מציע לכם אותה – היא משום שאני נמס כביכול מרוב אהבה אליכם. ואין זו הצעה 'לקחת' את המתנה וללכת הביתה, אלא לעשות 'חתונה', ולהתחיל חיים חדשים – גם לכם וגם לי כביכול.