עשרת המכות – השבעה והשלשה פרשת בא היא הפרשה השלישית בסדר השובבי"ם – לאחר פרשת שמות שסיפר על 'גלות מצרים', ופרשת וארא שסיפר על המכות, בפרשה זו כבר מסופר על 'יציאת מצרים'. ומובא מצדיקים שבשבת זו הוא ממש כמו חג הפסח, ובשבת שלאחריה [פרשת בשלח] כמו שביעי של פסח, ובפרשת יתרו כמו חג השבועות. אלא […]
Podcast: Play in new window | Download
זה לא משנה 'מה' ו'כמה' אתה עושה – אלא 'למה' אתה עושה.
המוכנות שלך להשקיע כלל אינה תלויה במאמץ הפיזי או הנפשי שנדרש ממך, אלא רק בגודל המטרה העומדת מולך, ובחשיבות היעד אליו אתה חותר. אם זהו יעד שאתה מאמין בו שהוא כדאי ושזה אפשרי – אתה תסכים לכל מאמץ, וכלל לא תרגיש שזה קשה. אך אם אינך מאמין בזה, או שאינך מאמין שזה אפשרי – גם המאמץ הקטן ביותר, ייחשב כקושי בלתי אפשרי.
פרשת וארא היא הפרשה השניה בחומש שמות, ובסדר יציאת מצרים. פרשה זו עומדת בין פרשת שמות שבה נכתב על 'גלות מצרים' ובין פרשת בא שבה נכתב על 'יציאת מצרים'. ובפרשה זו עומדים ישראל במצב שכבר המצב אינו גלות אך עדיין אינו גאולה.
בפשטות היו יכולים לצאת ברגע אחד, ובכל זאת בין הפסקת השעבוד לבין הגאולה בפועל – היה פרק זמן של שנה שלמה, שאז היו עשרת המכות שרק לאחריהם יצאו משם. ובהכרח שהיה כאן לימוד נחוץ שלא היה אפשר 'לדלג' עליו, והלימוד הזה נוגע דווקא למצב הביניים הזה – שבין גלות לגאולה.
Podcast: Play in new window | Download
מתי הפעם האחרונה שצעקת?
לא 'צעקה על מישהו' [שזה קרה כנראה לפני כמה רגעים, או שאתה טיפוס רגוע וביישן וזה לא קורה בכלל], אלא 'צעקה לשם צעקה'!
היום מורכב משתי חלקים – היום והלילה.
איזה מהם חשוב יותר? מסתבר ש'היום'. שהרי אז מניחים טלית ותפילין, ומתפללים רוב התפילות, זהו הזמן שרוב העולם עוסקים בתורה, ואז הוא בעצם הזמן שהעולם 'חי' ומתנהל. 'הלילה' נועד לכאורה רק לשינה ומנוחה, כדי שיהיה כח ב'יום' – שהוא העיקר – לעשות את מה שצריך.
התיקון – ש'בגלות' מצרים חומש שמות הוא החומש השני בחמשה חומשי תורה – והוא מתאר את סדר הווייתם של עם ישראל. כאשר בתחילה הם היו בגלות מצרים, ואז נאמר עליהם 'גוי מקרב גוי' שמרמז על כך שהם ב'עיבור' כמו עובר במעי אמו, ואחר כך ביציאת מצרים היה 'הלידה' שלהם, ובקבלת התורה הגיעו לגדלותם, וסיום העניין […]
Podcast: Play in new window | Download
אם היו מבקשים ממך לתמצת את החיים שלך בשלשה משפטים – מה היית עושה?
אילו היית מתבקש לקחת נקודה או שתיים מתוך ימי חייך, ולהציג אותם לראווה – כמי שמייצגים את כל החיים שלך, איזה קטעים היית בוחר עבור כך?
אתה אוהב תוכחה?
אני בטוח שלא.
והאם אתה מאמין שיש אחרים שכן אוהבים תוכחה?
רק מי שסובל מסכיזופרניה כרונית, שאוהב להרגיש כמה הוא דפוק ולא מוצלח – יכול 'לאהוב' תוכחות.
בטח תרצה לדעת מאיזה שבט אתה?
מראובן או שמעון, אולי לוי או יהודה, יוסף או בנימין.
מתי הפעם האחרונה שאכלת?
תן לי לשער, שזה היה בערך בגיל שנה!…
מאז, אתה עסוק כל הזמן ב'לאכול', ואתה פשוט לא אוכל!!…
הכוונה פשוטה מאד. אתה ממלא את הצלחת מכל טוב הארץ, ומתיישב לאכול. ואז, אתה מכניס חתיכה אחת לפה, ומתחיל ללעוס במרץ כדי לרוקן את הפה ולהכניס עוד חתיכה, וכך במשך כל הזמן שאתה יושב מול הצלחת – אתה פשוט מחכה כל הזמן שהפה יתפנה – כדי להכניס לתוכו עוד אוכל, כשהעיניים שלך וכל כולך מרוכזים בכף שבידך ובצלחת שלפניך, בציפיה דרוכה מתי כבר תוכל לדחוף עוד מעט פנימה לתוך הפה.