בס"ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 95

מי המציא את בין הזמנים?

ולשם מה הוא נועד? האם זה חובה? וכמה צריך כדי לצאת ידי חובה?

***

מצטער לאכזב. אין לי תשובה לשאלות הללו.

לא ברור מתי והיכן זה נוצר, אבל כפי הנראה מדובר במשהו קדום. כי אם המרש"א (במסכת שבת), והשל"ה כותבים על זה – כנראה שזה כבר היה בזמנם, ואפילו קודם לכן. אז מדובר במשהו עם זקן לבן.

האם זה טוב? המהרש"א כותב על זה בכאב, והשל"ה כותב 'שם בין הזמנים יהא נעקר ונשרש מן העולם, לא ייזכר ולא ייפקד'. ובכל אופן, המציאות הזאת קיימת. כך, שהנושא אם זה טוב או לא, הוא מיותר, כי זה לא תלוי בנו.

גם אם נחליט להתעלם מזה, ולהמשיך סדרים כרגיל, ואשרי מי שעושה כן – זה לא משנה את המציאות שיש 'בין הזמנים'. אין לך ישיבה, ואין כולל, והרחובות מלאים בכל אלו שכן נוהגים 'בין הזמנים'. אז זה קיים במציאות – ברחוב, בבית כנסת, ובאויר.

***

אז אחרי שזה מציאות, לא נותר לנו אלא להבין מה המציאות הזאת אומרת, ומה המשמעות הפנימית שיש לה, אם יש, וכנראה שיש. ואם יש – אז גם מי שלא נוהג בין הזמנים, ואשרי חלקו, יכול להתחבר למשמעות הפנימית של המושג.

האמת ש'בין הזמנים' – הוא מושג שקיים בחייו של כל אחד, נרצה או לא. ולאו דווקא בתאריך מסוים, אלא כל השנה וגם כל יום.

החיים שלנו, מורכבים מ'זמנים' וממה שביניהם. ה'זמנים' הם התכניות הרשמיות – זמן תפילה, זמן לימוד, וזמן לקיום מצוות. אבל בין 'הזמנים' הללו – יש הרבה זמן 'ביניים'. אם זה ההפסקות שבין הדברים, בין התפילה ללימוד, ובין לימוד אחד ללימוד השני, ובין הלימוד לקיום המצוות, וכולי.

ואם זה ההפסקות ש'בתוך' הדברים, שלא תמיד תלויים בנו, ובדרך כלל 'לא' תלויים בנו. אף אחד לא בוחר מתי הוא יצטרך לנקות את הגוף, או מתי הוא לא ירגיש טוב, הוא או מישהו מבני משפחתו. ועוד דברים שמכריחים להפסיק באמצע הסדרים ו/או התכניות.

***

כל ההפסקות הללו, ודווקא משום שהם אינם תלויים בנו – מכריחים אותנו למסקנא שיש להם מטרה, אחרת הם לא היו מופיעים בחיינו, ועוד בתדירות שכזאת. אם לא היה עניין שיהיו 'הפסקות' – אז היינו יכולים ללמוד כל החיים בלי להפסיק. על כל פנים למי שחפץ בכך. וזה הרי לא כך.

מה היא אם כן המטרה של ההפסקות הללו, ושל 'בין הזמנים' שממלא את החיים שלנו. את התשובה לכך נשתדל להגיש במאמרים הבאים, כעשר במספר, שכל אחד מהם יעסוק בזווית נוספת וייחודית שיש ל'בין הזמנים' – הרשמי והבלתי רשמי.

ומתוך הדברים נלמד בעז"ה כיצד דווקא במצבים הללו – טמונים יסודות גדולים וחשובים מאד בעבודת ה', שלא היינו מגיעים אליהם, לולא מצבי ה'ביניים' הללו.