בס"ד – החיזוק היומי – קצר ולעניין # 64

בשביל מה יש חברים?

בשביל שיעזרו לי. ואם לא, לכל הפחות – שלא יפריעו…

***

הקניין השלשים-ושמונה מקנייני התורה – הוא: 'נושא בעול עם חברו'.

לא מדובר על 'חסד' ועל 'עזרה לחבר' [שזה קשור אולי לקניינים אחרים, כמו 'לב טוב', 'אוהב את הבריות' וכדומה] – אלא על 'נשיאה בעול'. שפירושו: להתייחד למען אותה מטרה, ולפעול יחד כדי להשיג אותה.

***

בעולם של דמוקרטיה ופוליטיקה – קשה לדבר על 'מטרה משותפת'. כי המטרה היחידה היא רק 'המקום שלי' ו'הכסא שלי', ואפילו 'הקואליציה' – שנועדה לכאורה לגשר בין מפלגות שונות למען מטרה מסוימת – משמשת למעשה רק למען המטרה הקדושה של 'שמירת הכסא' לפלוני או אלמוני, או שניהם יחד.

המושגים לא השתנו. עדיין כולם מדברים על 'טוהר המידות', על 'עמידה על עקרונות' ועל 'נאמנות לעם' – אך כל אחד יודע היטב, את המשמעות האמיתית מאחורי המילים האלו, ואיזה משחק באמת מתרחש כאן, בניסיון אחד ויחיד – לשריין מקום, בכל מקרה וכמה שיותר גבוה.

אפשר למלאות כרכים שלמים, בליצנות וציניות על עולם הדמגוגיה של הפוליטיקה. הבעיה העיקרית היא – שהיא הפכה כביכול למהלך לגיטימי ומקובל, ומבלי משים חודר גם לאנשים שפויים, וגם לתחומים קדושים של לימוד תורה, עבודת ה', ודרגות של קדושה.

***

יש כביכול תחרות – גלויה או סמויה – מי יהיה גדול הדור, או לפחות 'בין' גדולי הדור. ובדקות יותר – מי יהיה יותר צדיק, ומי יזכה לדרגות גבוהות יותר. ובתחרות, כמו כל תחרות – אם אני רוצה להגיע רחוק יותר, אני לא יכול לסייע למישהו אחר להגיע לאותו מקום, ובטח לא להגיע רחוק יותר.

על המצווה 'ואהבת לרעך כמוך' – מבאר הרמב"ן, שבטבע האדם להסכים שיהיה לחברו את כל הטובות בעולם, בתנאי שזה יהיה 'קצת פחות ממנו', ולא 'שווה אליו ממש'. כל אחד רוצה לראות את עצמו 'קצת' מעל השני. המדובר הוא לכאורה על טובות גשמיות, אבל זה עלול להיות מועתק גם לטובות רוחניות.

הסיבה היא – טשטוש של המטרה. אם המטרה היא ש'אני' יהיה צדיק, וש'לי' יהיו השגות וגן עדן – ברור שזו התוצאה. אבל אם המטרה היא שיהיו 'להשם יתברך' צדיקים, ושהעולם יהיה מלא בדעת, וגן עדן יהיה מלא מזן אל זן – אין שום נפקא מינה אם זה יהיה אני או הוא, ובוודאי עדיף שזה יהיה שנינו.

רבינו מוהר"ן מברסלב אמר שאדם צריך להיות שמח כשחברו מצליח בעבודת ה', גם כשהוא בעצמו לא מצליח. ור' נתן תמה על כך, ולא הבין איך יכול להיות הווה אמינא אחרת, וכי משום שאני לא מצליח, ארצה שגם השני לא יצליח?… וכמסופר, ששאלו את ר' זושא אם הוא רוצה להיות אברהם אבינו, והוא ענה: 'מה העניין, הרי בכל אופן יהיה אברהם אבינו אחד וזושא אחד – אז מה נפקא מינא מי יהיה זה ומי יהיה זה'.

***

לא נשלה את עצמנו. זה לא קל, בפרט בעולם דמוקרטי. אבל בימים אלו של קבלת התורה – נזכיר לעצמנו שיש לנו 'עול' ו'מטרה' משותפת, ומתוך כך – ננסה לפחות פעם או פעמיים לשאת ב'עול' של החבר, כי זה אותו 'עול' של עצמנו. ולפחות – לא להפריע לו…